טז – המתפנה באמצע הסעודה

פורסם בקטגוריה פרק ב - נטילת ידיים לסעודה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/10-02-16/

טז,א – המתפנה באמצע הסעודה

כתב בשו"ת הרשב"א (א, קצב-ג), אם נגע במקומות המכוסים, צריך לחזור וליטול ידיים בברכה. וכ"כ באוהל מועד. וכן פסק בשו"ע קסד, ב. וכ"כ לבוש ב, מור וקציעה, מטה יהודה א, מאמ"ר ג, יד אהרן, בית מאיר, בגדי ישע ח, ערך השלחן ב.

לעומתו כתב הרש"ל (יש"ש חולין ח, מא), שאף שצריך ליטול ידיים, לא יברך, שלא תקנו לברך ענט"י באמצע הסעודה. ורק אם הסיח דעתו לגמרי מהסעודה, אם ירצה לחזור ולאכול, הרי זה כמתחיל לאכול, ויצטרך ליטול בברכה. וכ"כ שכנה"ג קסד, הגהות ב"י ג; עולת תמיד ד, מג"ג ז.

אמנם הרש"ל (וכן הנזכרים עמו לעיל) לא התייחסו כלל למי שהתפנה, ויתכן שאף הם יודו, שלאחר שהתפנה, צריך ליטול ידיים בברכה. וכ"כ בנשמ"א מ, ג, ואפיקי מגינים קסד, ז, וכך נראה מערוה"ש קסד, ה.

אמנם הרבה אחרונים כתבו עפ"י רש"ל, שלא לברך גם אחר שעשה צרכיו. וכ"כ הט"ז קסד, ה, א"ר ז, שועה"ר ב, פמ"ג (קע, א"א ב), דה"ח קצח, ד, קצוש"ע מ, טז, בא"ח בהעלותך ח, כה"ח קסד, טז, והרב אליהו בקצוש"ע מ, כא.

ובח"א (מ, יד), הכריע, שאם עשה צרכיו לגדולים, או נגע בטינוף, יטול בברכה, אבל אם נגע במקומות מכוסים שאינם מטונפים כל כך, או נפנה לקטנים, יטול בלא ברכה. וכך הוא מבאר בנשמ"א ג, את דעת המ"א קע, ב, ואף את הרש"ל.

ובמ"ב יב, ובאו"ה 'לחזור', נטה לדעת השו"ע, ולכן כתב שהמברך אחר נגיעה במקום מכוסה שבגופו לא הפסיד. אולם למעשה הורה כהכרעת הח"א, והוסיף שגם אם התפנה לקטנים ונגע במימיו יטול בברכה.

והוסיף בבאו"ה עוד סברה לברך, שלמדנו בב"י או"ח ז', שלדעת הרבה ראשונים[2] כל מי שמתפנה לגדולים, צריך אח"כ ליטול ידיים בברכה. וכיוון שכך הוי ספק ספיקא, שאולי הלכה כרשב"א ושו"ע, ואולי הלכה כסוברים שצריך לברך ענט"י לאחר צרכים גדולים.

ולענ"ד נראה לסמוך על סברה זו, ולכן כל שהתפנה לגדולים, ומתכוון לאכול עוד כביצה, יטול בברכה. שכן יש פוסקים חשובים שסוברים שהולכים אחר ספק ספיקא לברך (כמבואר יב, 4), ובמיוחד שלדעת הראשונים שדיברו בזה צריך לברך, ואין ראשון שכתב אחרת מהם. וגם בין האחרונים, כך דעת רוה"פ. ולמדנו שיש סוברים שרק כאשר הספק קרוב להיות שקול, אומרים ספק ברכות להקל, אבל כשרוב ברור של הפוסקים סובר לברך – מברכים. ואף שאין נוהגים כך, כאשר יש סיבות נוספות לברך, מצרפים גם את דעתם (כמבואר יב, 4).

בנוסף לכך, מצינו, שהרבה מהאחרונים, שכבר ראו את דעת הסוברים שלא לברך, לא חששו לספק ברכות וכתבו למעשה לברך. וכ"כ ערוה"ש קסד, ה, חזו"א או"ח כד, ט, אפיקי מגינים קסד, ז.

ואמנם יש מפוסקי זמננו שחששו לספק ברכות, וכ"כ הרב אליהו בקצוש"ע מ, כא, ובפס"ת קסד, ה. ואין לטעון כנגד הנוהג כמותם.

מכל מקום בהרבה ספרים שנדפסו בימינו כתבו לברך, וכך כתב הרב זילבר בבית ברוך מ, פה, וכתב שכך המנהג. וכך כתבו: אוצר נטילת ידיים (לרב מיכאל פרץ) סי' עג; שערי הברכה א, הערה קנא; 'וינטלם וינשאם' א, לא;  נטילת ידיים כהלכתה א, ד. ובהלכה ברורה (לרב דוד יוסף) קסד, ו, פסק לגמרי כשו"ע.

והואיל והוא ספק ספיקא לברך, וכך דעת רוב הפוסקים, וכך משמע מהסוגיה, ואולי אפילו הרש"ל עצמו יודה בזה, וכפי הנראה כך המנהג אצל רבים, לפיכך כתבתי לברך אחר שהתפנה לגדולים.

ואמנם משמע ממ"ב שאם נגע במקומות מטונפים או בטינוף צריך ליטול בברכה, ולפי זה מי ששוטף תינוק בן שנה מצואתו, צריך ליטול בברכה. אולם בזה אין לנו צירוף של דעת הסוברים שבכל אופן אחר שהתפנה לגדולים צריך לברך ענט"י, ולכן לא יברך ענט"י.


[2]דעות אלה הובאו בטור וב"י סימן ז. ובהלכה ברורה שעה"צ ז, ה-ו, סיכם שכך היא דעת המנהיג, שו"ת הרשב"א ה, קטז, בשם הראב"ד, שבה"ל ג' בשם רבי אלחנן. וי"א שאף אחר קטנים מברכים ענט"י, והם: שו"ת מן השמים לג, וכלבו סי' כג בשם אחד הגאונים, אורחות חיים בשם אחד הגאונים והראב"ד, מרדכי, וסמ"ק סי' תע"ג בשם רבותיו.  

ולרא"ש, רק אם אחר שהתפנה הוא עומד להתפלל יברך ענט"י, ולרשב"א רק על נט"י שחרית יברך. ורבים כתבו כמותם למעשה. והדרישה סובר שרבים מסכימים שאחר גדולים מברך ענט"י, ואחר קטנים אינו מברך.

פורסם בקטגוריה פרק ב - נטילת ידיים לסעודה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן