ו,א – על איזו כמות צריך ליטול – פירוט הדעות השונות
הסברה שרק על כביצה יטול ידיים מבוססת על דברי הרוקח, ויסודה בדעת רמב"ן ורשב"א הסוברים שמהתורה, רק אוכל בשיעור כביצה מקבל טומאה (אמנם לרמב"ן מדרבנן הוא מקבל טומאה גם בפחות). וכיוון שתקנת נטילת ידיים משום סרך טומאה, כדי שהידיים לא יטמאו את הלחם, לכן לדעתם כאשר הלחם קטן מכביצה אין חשש ולא צריך ליטול ידיים (וכך ביארו בב"י ומ"א קנח, ג, את דעת הרוקח).
לעומת זאת דעת הרמב"ם (טומאת אוכלים ד, א), ותוס', שאף כי אוכל אינו יכול להעביר טומאה אלא אם כן יש בו שיעור כביצה, מכל מקום הוא מקבל טומאה בפחות מכביצה. וכמו שכל כמות של לחם מקבלת טומאה, כך חייבים ליטול ידיים לפני אכילת כל כמות של לחם. ועוד, שאפשר לתלות דין נטילת ידיים בדין 'המוציא' (וכ"כ א"ר). וכך כתבו למעשה לחם חמודות, מ"א קנח, ד, א"ר, שועה"ר קנח, ג, ועוד.
ולדעת הגר"א (קנח, ז) ועוד פוסקים (ריטב"א, וכך נראה מדברי השו"ע קנח, ג), דין נטילת ידיים מקביל לברכת המזון, שכמו שאכילה של כזית חשובה לברכה אחרונה, כך היא חשובה לתקנת נטילת ידיים. ואין לזה קשר לפרטי דיני טומאה, שכן תקנת נטילת ידיים נועדה לחזק באופן כללי את דיני הטהרה, ואינה צמודה לפרטיהם. ויש בתקנת נטילת ידיים גם עניין של התקדשות לקראת האכילה (ברכות נג, ב), ולכן כל שהוא אוכל אכילה שהיא חשובה לברכה אחרונה, צריך גם ליטול ידיים בברכה.
למעשה יברך ענט"י על נטילה שלפני אכילה של ביצה שלנו, ואין לחוש לשיעור חזו"א, כמבואר במ"ב תפו, א, ולהלן י, 11. ק"ו כאן שלדעת רבים מברכים על שיעור כזית. ואמנם היה אפשר לומר שמדין ספק במצווה דרבנן אין צריך ליטול על פחות משיעור זית, מ"מ כתב במ"ב קנח, י, שנכון להחמיר לכתחילה ליטול על כלשהו בלא ברכה.
