ה – נטילת ידיים לדבר שטיבולו במשקה

פורסם בקטגוריה פרק ב - נטילת ידיים לסעודה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

ה,א – שאין חובה ליטול ידיים לדבר שטיבולו במשקה

בנוסף למ"א ודברי חמודות המובאים במ"ב קנח, כ, שכתבו שבפועל נוהגים שלא ליטול ידיים לדבר שטיבולו במשקה, כ"כ גם בשועה"ר קנח, ג, וח"א, וערוה"ש ד-ה. וכ"כ למעשה הרב משאש, שהמנהג שלא ליטול, זולת חסידים ואנשי מעשה (ילקוט שמ"ש נז).

ה,ב – מאכל שאין רגילים לטובלו או לרחצו

דבר שטיבולו במשקה הוא דווקא מאכל שרגילים לטובלו או לרחצו, אבל מאכל שאין רגילים לטובלו או לרחצו ונרטב, אין צריך ליטול ידיים, שדבר שאינו שכיח לא גזרו עליו חכמים (מ"ב קנח, יב).

אם שטף תפוח ואח"כ ייבשו, אין צריך ליטול ידיים (כך פשוט, וכ"כ בפס"ת קנח, ח).

ה,ג – הערה 3 – ספק ספיקא בדבר שטיבולו במשקה

ישנה דעה שאם זה שאוכל אינו נוגע במשקה, אף שחלק מהמאכל טבול במשקה, אינו צריך נטילה, והיא דעת נוה שלום שהוזכרה בבא"ח תזריע יט, וכה"ח קנח, לט, ולא כתבתיה בהערה, מפני ששאר הפוסקים לא הזכירוה. ומפורש להיפך בגמרא פסחים קטו, א, ושו"ע קנח, ד, ועוד פוסקים רבים. ואפשר לבאר דעה זו, שהיא עוסקת בטבילת מאכל במשקה חם, שאז אין חשש שיגע במקום הרטוב, ולכן אין צורך ליטול ידיים, ואילו דברי הגמרא והפוסקים הם כאשר המשקה קר, שיש לחוש שיגע שם (פס"ת קנח, י, אוצר נט"י ע' עג-פ). ואם כן אפשר לצרף אותה לספק ספיקא. ועל פי זה כתב בפס"ת קנח, י, שכאשר הוא מקפיד שלא ירטבו אצבעותיו במשקה, הרי דינו כאוכל בכף או מזלג, שלדעת כמה פוסקים אין צריך ליטול ידיים (עיין ערוה"ש  קנח, יב, כה"ח כג), והוי ספק ספיקא.

ועיין בכה"ח קנח, כג, שכתב להקל כשיש שני ספקות בנוסף לעצם המחלוקת אם צריך ליטול לדבר שטיבולו במשקה. ולכן בטובל בסקוויט בקפה צירף שהוא מבושל וגם שאינו נוגע במשקה. ולענ"ד רק אם מחליטים שנפסק באופן סופי ומוחלט שחובה ליטול לדבר שטיבולו במשקה צריכים שיהיו שני ספקות נוספים כדי להקל. אבל אם אין מחליטים כך, אזי עצם המחלוקת היא הספק הראשון. ונראה שגם שו"ע לא הכריע בזה, עובדה שלא חייב לברך על הנטילה. וכפי שכתב בב"י: "וכיוון שיש חולקים בדבר יש לחוש מלברך". וכבר למדנו עפ"י רדב"ז א, רכט, שכאשר נפסקה הלכה בעניין מצווה שצריך לקיימה באופן מסוים, ממילא צריך גם לברך. ועפ"י יסוד זה נפסק שגם הנוטל אצבעותיו מברך, כמובא בהלכה ג' ובהרחבה, ובהרחבה להלן, יב, ג. ואם השו"ע לא פסק לברך על נטילת דבר שטיבולו במשקה, משמע שלא פסק באופן גמור שחובה ליטול ידיים. ולכן בכל ספק נוסף יש ספק ספיקא ואפשר מלכתחילה להקל.

פורסם בקטגוריה פרק ב - נטילת ידיים לסעודה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן