גם בברכת המזון צריכים לומר 'יעלה ויבוא', ואף שאין חובה לאכול סעודה בראש חודש, מפני חשיבות היום, שמקריבים בו קרבן מוסף, צריכים להזכיר ראש חודש בברכת המזון (שבת כד, א, ותוס' שם). אומרים 'יעלה ויבוא' בברכת 'רחם', מפני שברכת 'רחם' היא תפילה ותחנונים, וכן 'יעלה ויבוא'.
שכח לומר 'יעלה ויבוא' בברכת המזון – אינו חוזר, מפני שרק ביום שיש חובה לאכול סעודה על לחם, כמו שבת ויום טוב, אם לא הזכיר את קדושת היום בברכת המזון – חוזר. אבל בראש חודש וחול המועד אין חובה לאכול סעודה על לחם, וממילא אין הכרח שמצד קדושת היום יברך ברכת המזון, ולכן אם שכח לומר 'יעלה ויבוא' בברכת המזון – אינו חוזר (שו"ע תכד, א; פנה"ל ברכות ד, ח).
מי שהתחיל את סעודתו בראש חודש, והספיק לאכול לפני השקיעה כזית פת, והמשיך בסעודתו זמן רב אחר צאת הכוכבים, כיוון שתחילת סעודתו היתה בראש חודש, אומר בברכת המזון 'יעלה ויבוא' (שו"ע קפח, י). וכן מי שהתחיל לאכול בערב ראש חודש וסיים את סעודתו אחר צאת הכוכבים, כיוון שאכל כזית פת לאחר שנכנס ראש חודש, אומר 'יעלה ויבוא' (פנה"ל ברכות ד, ז, 6).[13]
שכח לומר 'יעלה ויבוא' ונזכר לפני שהתחיל את ברכת 'הטוב והמטיב', יאמר: "ברוך שנתן ראשי חודשים לעמו ישראל לזיכרון" (שו"ע קפח, ז). לבאו"ה יאמר בשם ומלכות, כשם שאומרים בשבת ויו"ט, ולכה"ח בלא שם ומלכות (פנה"ל ברכות ד, 8).
