כיוון שנהגו בימי האבלות שבספירת העומר שלא להרבות בשמחות יתירות, כתבו האחרונים שבכלל זה יש לאסור ריקודים ומחולות של רשות (מ"א תצג, א). וכן נהגו לאסור נגינה ושמיעת כלי זמר. אבל חוג אירובי שעיקרו לצורך התעמלות אפשר לקיים בימי האבלות, וישתדלו להתאים לכך מוזיקה שאינה שמחה.
כיוון שהאיסור הוא לשמוע מוזיקה לשם שמחה, אין איסור לקיים בימים אלו ערבי שירה עם כלי זמר לשירי זיכרון והתעוררות. וכן מותר לשלבם בימי עיון, כדי ליצור הזדהות עם ימים אלו ולעורר את הלבבות לתקומת ישראל, לאהבת ישראל ולאהבת התורה. אולם לקונצרט אין ללכת גם אם אין שם שירים שמחים, מפני שבעצם ההתאספות לכך יש חגיגיות.
מותר ליהודי שמתפרנס מנגינה לנגן במסיבות של גויים לצורך פרנסתו. וכן מותר ללמוד וללמד לנגן בימי הספירה, הואיל ואין בזה שמחה (עי' להלן ח, ב).
יש אומרים, שאין הבדל בין שמיעת נגנים חיים לשמיעת נגינה דרך רדיו או מכשיר אלקטרוני אחר, וכשם שאסור לשמוע ניגונים של כלי זמר בימי האבלות של ספירת העומר ובשלושת השבועות, כך אסור לשומעם ממכשירים אלקטרוניים. אבל לשמוע ממכשירים אלקטרוניים שירים בלא ליווי כלי נגינה מותר (אג"מ יו"ד ב, קלז; יחו"ד ו, לד). ויש מחמירים גם בזה, כי המכשיר עצמו נחשב ככלי זמר (ציץ אליעזר טו, לג, שבט הלוי ח, קכז).
אולם יש סוברים שהמנהג לאסור שמיעת כלי זמר אינו חל על שמיעת כלי זמר ממכשירים אלקטרוניים ביתיים, מפני שאין בשמיעתם חגיגיות כפי שיש בשמיעת נגנים חיים. ועוד, שכיום הכל רגילים לשמוע ניגונים דרך מכשירים אלקטרוניים, והשגרה שבזה ביטלה את החגיגיות והשמחה שבשמיעתם, והרי זה כשירה בפה שאינה אסורה בספירת העומר. ועוד, שיש לחלק בין ניגונים של שמחה לניגונים רגילים, שרק ניגונים של שמחה יש מקום לאסור גם ממכשירים ביתיים.
למעשה, אסור לשמוע בימי האבלות שירים וניגונים שמחים ממכשירים אלקטרוניים, אבל מותר לשמוע שירים וניגונים רגילים או עצובים. אולם לא ישמעם בקול רם, מפני שעוצמת הקול שממלאת את חלל החדר יוצרת חגיגיות מסוימת.[7]
