מי שחושש מריח רע שנודף מפיו – רשאי לשוטפו ואף לצחצח את שיניו עם משחת שיניים, מפני שאינו מתכוון לשתות אלא רק לרחוץ את פיו ולנקותו, וישתדל מאוד שלא לבלוע טיפות מים.
בתשעה באב, שהוא צום חמור יותר ואף רחיצה אסורה בו, יש להחמיר יותר. לפיכך, מי שהדבר אינו נחוץ לו מאוד, לא ישטוף את פיו, ורק מי שיצטער מאוד אם לא ישטוף את פיו, יכול אף בתשעה באב לשטוף את פיו ולצחצח את שיניו בלא משחה. אבל ביום הכיפורים, שחיוב הצום מהתורה, אין להקל בזה.[6]
דין תשעה באב חמור יותר, מפני שגם רחצה אסורה בו, ובכללה רחיצת הפה. אלא שלמצטער מאוד רחצה מותרת, אבל בלא משחה, משום שגם הרא"ש שמיקל בטעימה בתענית ציבור, אוסר בתשעה באב. וכשיש צורך גדול להשתמש במשחה כדי להסיר את הריח הרע, מותר להשתמש במשחת שיניים בתשעה באב, כי אין כוונתו לטעום. יום הכיפורים, שאיסורו מהתורה, יותר חמור, ולכן גם חצי שיעור אסור בו מהתורה (ראו פנה"ל ימים נוראים ט, 2).
