בתעניות ציבור קוראים בתורה, בשחרית ובמנחה, בעניין כפרת חטא העגל (מסכת סופרים יז, ז, שו”ע תקסו, א). לרמוז שכמו שכיפר ה’ על חטא העגל ונתן לנו לוחות אחרונים, כך יכפר על חטאינו ויבנה בית המקדש במהרה בימינו.
דעת רוב הפוסקים שמפטירים במנחה “דִּרְשׁוּ ה’ בְּהִמָּצְאוֹ” (ישעיהו נה), וכן נוהגים יוצאי אשכנז (רמ”א תקסו, א). ומנהג רוב יוצאי ספרד שלא להפטיר. אמנם אם קראו למי שנוהג כמנהגי ספרד לעלות שלישי במקום שנוהגים לקרוא הפטרה, יעלה ויקרא את ההפטרה עם ברכות (ישכיל עבדי ו, ט; חזו”ע ארבע תעניות עמ’ קג).
קוראים את קריאת התענית רק כשיש שם לפחות ששה מתענים, אבל אם אין ששה, אין קוראים את קריאת התענית. אין להעלות לתורה לקריאת התענית אדם שאינו מתענה. בדיעבד אם קראו לתורה למי שאינו מתענה, והוא מתבייש לומר שאינו מתענה, רשאי לעלות. [15]
[15]. במ”ב תקסו, כא, הביא מחלוקת, לגבי מקרה שטעו וקראו למי שאינו מתענה, אם רשאי לעלות. והכריע שאם הוא ת”ח וחושש מחילול ה’, רשאי לעלות. ובזרע אמת או”ח פו; סידור בית עובד ק, ב, כתבו שמי שלא מתענה לא יעלה. מנגד, דעת החת”ס (או”ח קנז) שבתענית חובה, גם מי שאינו מתענה רשאי לעלות, וכ”כ בערוה”ש תקסו, יא. לפיכך נראה שכל המתבייש רשאי לסמוך עליהם ולעלות.מנהג יוצאי אשכנז לומר ‘אבינו-מלכנו’ אחר תפילת עמידה של שחרית ומנחה, ויוצאי ספרד לא נהגו לאומרו.
