תקנו חכמים לחזן שיוסיף בחזרת הש"ץ של תפילות שחרית ומנחה, בין ברכת 'גואל ישראל' לברכת 'רפאנו', ברכה מיוחדת על הצום – 'עננו'. ואומרים אותה בתנאי שיש שם לפחות ששה מתענים, והחזן צריך להיות מהמתענים (שו"ע תקסו, ה). [13]
אבל בתפילת הלחש אין אומרים 'עננו' כברכה בפני עצמה, אלא בתוך ברכת 'שומע תפילה' (תענית יג, ב). נחלקו המנהגים באילו תפילות אומרים 'עננו'. יש אומרים שבכל שלוש התפילות של יום הצום יש לומר 'עננו', ואף שבערב עדיין לא מתענים, כיוון שיום זה נקרא צום – אומרים 'עננו'. וכן נוהגים עולי תימן וחלק מקהילות יוצאי ספרד. ומנהג חלק מקהילות יוצאי ספרד לומר 'עננו' בעת שמתענים, לפיכך בצומות הקלים אומרים 'עננו' בשחרית ובמנחה, ובתשעה באב אומרים 'עננו' גם בערבית (עפ"י רז"ה, כה"ח תקסה, טוב). ולמנהג יוצאי אשכנז, אומרים 'עננו' במנחה בלבד, משום שחוששים שמא אדם שיאמר בשחרית 'עננו' ייחלש במשך היום וישבור את הצום, ונמצא שהוציא דבר שקר מפיו, אבל אם התענה עד מנחה, כבר אין חשש שלא ישלים את הצום (עפ"י גאונים ורש"י, רמ"א תקסה, ג). וכל אדם ימשיך במנהג אבותיו.
מי שאכל או שתה בצום, אם אכל פחות משיעור כזית או שתה פחות משיעור מלא לוגמיו, אינו נחשב כמי ששבר את הצום, ולכן יאמר 'עננו'. אבל אם אכל או שתה יותר, הואיל ושבר את הצום, לא יאמר 'עננו'.[14] (אך חובה עליו להמשיך לצום, לעיל ו).
ש"ץ ששכח לומר ברכת 'עננו', אם עדיין לא אמר את שם ה' בסוף ברכת 'רפאנו', יחזור ויאמר 'עננו'. ואם כבר אמר את שם ה', יאמר 'עננו' בשומע תפילה כיחיד. ואם גם שם שכח, יאמר 'עננו' בלא חתימה אחר "המברך את עמו ישראל בשלום" קודם שיאמר "יהיו לרצון אמרי פי וכו'" (מ"ב קיט, יט). יחיד ששכח 'עננו' בשומע תפילה, יאמר אותו בתחנונים שאחר התפילה.
[14]. אמנם יש בזה דעות, ומ"ב תקסח, ג, כתב עפ"י נהר שלום שיאמר 'עננו', אולם בבאו"ה תקסה, א, כתב עפ"י מאמר מרדכי, שמי שאכל בתענית לא יאמר כלל 'עננו' (עי' פס"ת תקסה, א). וממנהג אשכנז שלא לומר 'עננו' בשחרית שמא לא יצום, מוכח שמי שאכל לא יאמר 'עננו'. וכן מנהג רבים מיוצאי ספרד (חזו"ע עמ' עו). גם מי שמתכוון לאכול, אף שעדיין לא אכל – לא יאמר 'עננו' (שו"ע תקסב, א, ועי' מ"ב תקסב, ו, וחזו"ע שם).
עוד יש לעיין מה השיעור ששובר את הצום. לגבי יוה"כ השיעור הוא ככותבת בכדי אכילת פרס ובשתייה כמלא לוגמיו, שבשיעור זה מתבטל העינוי (שו"ע תריח, ז; פנה"ל ימים נוראים ח, א, 1). אולם בשו"ע תקסח, א, כתב, שאם אכל כזית בכדי אכילת פרס שבר הצום, שבכל מקום שיעור אכילה בכזית. ודבר זה שנוי במחלוקת ראשונים ואחרונים, לפיכך, שב ואל תעשה עדיף, ואם אכל כזית לא יאמר 'עננו'.
