חסד גדול עשה ה’ עמנו, שגילה לנו שטוב לפניו שנברך ונודה לשמו, שנאמר (דברים ח, י): “וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה’ אֱלֹוהֶיךָ”. הוא יתברך כמובן אינו זקוק לשבחים שלנו, אלא שרצה הקב”ה להיטיב לנו, ונתן לנו מתנה גדולה, את האפשרות להודות לה’ ולברך לפניו. וזו זכות נפלאה, לומר לה’ ברכה ולדעת שיש לה ערך בעיני ה’. כל החיים מקבלים משמעות על ידי כך. כבר איננו כבעלי החיים שנולדים ומתים בלא פשר, אלא כבני אדם הזוכים להתקשר לרבונו של עולם, ולומר לפניו ברכה, ולהוסיף על ידי כך שפע של חיים לעולם.
יסוד הברכה הוא ביטוי התודעה שה’ הוא מקור הברכה, ולכן בכל ברכה אנו מזכירים את שמו – “ה’ אלוהינו”. וכדי שיהיה ברור שה’ שאנו פונים אליו אינו רק רם ונישא בגובהי מרומים, אלא גם מחיה את העולם, משגיח על בריותיו ומנהיגם, אנו מזכירים את מלכותו – “מלך העולם”. וכל ברכה שלא הזכירו בה את שמו יתברך או את מלכותו – אינה ברכה (ברכות מ, ב).
אף שה’ התגלה אלינו ביציאת מצרים ומתן תורה והורה לנו דרך לברכו, רק מעט מאורו נתגלה, כי את כל אורו אין נברא שיכול לקלוט. ולכן בנוסח הברכה רמזו חכמים לשתי המדרגות הללו, למה שמתגלה אלינו, ולמה שמעבר לכך. בהזכרת שמו אנו אומרים שני שמות: הראשון, ה’, רומז למדרגה עליונה, שרק מעט מזער ממנה מתגלה אלינו. ואילו השני, אלוהינו, רומז למה שמתגלה אלינו. יתר על כן, בתחילת הברכה אנו פונים אליו ישירות ואומרים: “ברוך אתה ה’ אלוהינו”. אולם לאחר מכן אנו עוברים לדבר אליו כאל נסתר, ואומרים: “שהכל נהיה בדברו”, “אשר קדשנו במצוותיו וצוונו”, שאז אנו מתכוונים כלפי מה שלגמרי מעבר להשגתנו.
משמעות לשון ‘ברכה’ – תוספת וריבוי. כמו שנאמר (שמות כג, כה): “וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ”, והכוונה יוסיף וירבה את לחמך. וכן נאמר (דברים ז, יג): “וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ”, והכוונה שירבה ויוסיף על פרי בטנך ואדמתך. אם כן מהו שאנו מברכים את ה’, הלא הוא שלם ואין סופי, ומה אפשר להוסיף ולהרבות בו? אלא שהכוונה לריבוי גילוי שכינתו בעולם, שעל ידי שאנו נהנים מעולמו ויודעים שהכל ממנו, ואומרים זאת, אורו ושכינתו מתגלים יותר בעולם (נפש החיים שער ב’, פרקים ב-ד). מתוך כך מתווספים חיים לעולם, שכן חיי העולם וכל אשר בו תלויים בקשר של העולם אל הבורא, מקור החיים. הרי שבכל ברכה שאנו מברכים, נוצר צינור של שפע, שדרכו יורדים טללי ברכה וחיים אל העולם. ולזה רמזו חכמים שאמרו, שהרוצה להיות חסיד ידקדק בענייני ברכות (ב”ק ל, א), שעל ידי ברכותיו הוא מוסיף חסד וברכה לעולם.
