בני זוג שקנו בית, אם הם שותפים בו, שניהם צריכים לברך ‘הטוב והמטיב’. ואם הבית שייך לאחד מהם ורשום על שמו, רק הוא יברך עליו, אבל הואיל ויהנו ממנו יחד, יברך ‘הטוב והמטיב’. יחיד שקנה לעצמו בית, יברך ‘שהחיינו’. אבל שוכר בית או מי שקיבל רשות לגור בבית מספר שנים, כיוון שהבית אינו שלו, אינו מברך עליו (שו”ע רכג, ג; באו”ה ‘בנה’; חת”ס או”ח נג).
יש לומר את הברכה בעת שנכנסים לגור בבית. ואם צריך לקבוע בו מזוזה, טוב לומר את הברכה בעת קביעתה, שאז הבית נעשה מוכן למגורים (עי’ רע”א רכג, ג). ומי ששכח לברך אז, יברך כל עוד שמחת ההתחדשות על הבית נמשכת.
גם מי שלקח משכנתא והלוואות שונות כדי לקנות את ביתו, צריך לברך (ציץ אליעזר יב, יט). אמנם אם נכנס לשם כך לחובות גדולים, ואין לו עבודה מסודרת, והוא חושש שלא יצליח לעמוד בתשלומים, לא יברך (לב חיים ג,נב; כה”ח רכג, יח; חזו”ע ברכות עמ’ שצד).
גם מי שכבר יש לו בית אחד, אם בכוונתו לגור גם בבית החדש, צריך לברך עליו. אבל אם קנה בית כדי להשכיר אותו, או שהוא סוחר שקונה ומוכר בתים, אינו מברך על קניית בתים. וכן סוחר כלים ובגדים, אינו מברך בעת שהוא קונה אותם לשם סחורה (מור וקציעה רכג).
יש לברך גם על הרחבת בית, או שיפוץ חדר שמשכלל אותו ועושה אותו נוח יותר. אבל אין מברכים על תיקונים רגילים או צביעה רגילה שצובעים מעת לעת (עי’ מ”ב רכג, יב).
בני ישוב שבנו לעצמם מבנה שנועד לשרת את הציבור, כיוון שהם שותפים בו, בעת שיחנכו אותו, יברך נציג הציבור עבור כולם ‘הטוב והמטיב’. וכן אם הוא בית ספר, למרות שהוא שייך למועצה או למשרד החינוך, כיוון שהוא נועד לשימוש הציבור, נציג הציבור או בית הספר יברך עליו ‘הטוב והמטיב’. ואם הם חוששים לברך על מבנה שאינו שלהם, המברך ילבש בגד חדש, וכך יברך ‘שהחיינו’ בלא ספק. ואם יביאו שני יינות, יברכו גם ‘הטוב והמטיב’.
יש אומרים שראוי לעולים לארץ לברך ‘שהחיינו’ בעת הגעתם ארצה לשם עלייה, וכן נהגו רבנים רבים. וכן ראוי לכל השמח בעלייתו, לברך ‘שהחיינו’ על שזכה לקיים את המצווה הגדולה שאמרו עליה חכמים (ספרי ראה נג), שהיא שקולה כנגד כל המצוות. [7]
