חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

י – ברכת שהחיינו על פגישה עם חבר

תקנו חכמים שהרואה חבר טוב וחביב לאחר שלושים יום שלא ראהו, והתחדשה שמחה בליבו, יברך: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". אבל אם ראה את החבר בתוך שלושים יום, לא יברך על ראייתו, כי אין בה חידוש. יסוד גדול למדנו מהלכה זו, שיש ערך רב לחברות, ופגישה עם חבר טוב היא דבר בעל משמעות, עד שתקנו חכמים לברך על כך.

אמנם רבים אינם נוהגים לברך 'שהחיינו' בעת שנפגשים עם חבר. וזאת מפני שהברכה נתקנה רק על פגישה עם חבר טוב במיוחד ששמחים לראותו, וקשה לאדם לבחון בליבו האם חבירו זה הוא חבר טוב במיוחד. וכן קשה להעריך האם רמת השמחה שהתעוררה בליבו מספקת כדי לברך.

בנוסף לכך, כמה מהאחרונים העלו חשש, שאם יתרגלו בברכה זו, יהיו אנשים שייעלבו בעת שיראו שחבריהם אינם מברכים עליהם 'שהחיינו'. ויהיו אחרים שכדי למנוע עלבון יברכו 'שהחיינו' גם על מי שאינם שמחים לראותו, ויבואו לידי ברכה לבטלה. ויהיו חנפנים ורמאים, שכשיראו אדם שהם חפצים לקבל ממנו טובת הנאה, יקפצו ויברכו 'שהחיינו', כדי להוכיח לו עד כמה גדולה, כביכול, אהבתם אליו (חסד לאלפים רכה, טו).

אולם להלכה, אין לבטל מחמת חששות אלו ברכה שתקנו חכמים. ונכון להתחזק בקיום ברכה זו, שמבטאת את הערך המקודש שבחברות. וגם אין לאדם לחשוש שמא אינו יודע למדוד אם החבר חביב באמת, כי אין מדובר כאן בחברות נדירה ומיוחדת, שרק יחידי סגולה זוכים לה. אלא כוונת חכמים שכל אדם יברך על חבריו הטובים. וכל אדם רגיל, שאינו סגור מדי, יש לו חברים שחביבים עליו, ואם ישמח לפגוש אחד מהם, אחר שלא ראה אותו שלושים יום – יברך.[9]
ויש לדעת כי לא תמיד שמחים כל כך בפגישה עם חבר טוב. לפעמים אדם טרוד בדאגותיו, ועל כן ליבו אינו נפתח לשמחה. ולפעמים אין לו זמן להאריך בדברים, ואין לו שמחה מפגישה חטופה. למעשה, כל שבפועל אינו שמח בעת הפגישה – לא יברך.

בכלל ברכה זו כלולים כמובן גם קרובי משפחה שלא התראו במשך שלושים יום, שאם הם שמחים להיפגש – יברכו. לדוגמה, סבא שלא פגש את נכדו במשך שלושים יום ושמח לראותו – מצווה עליו לברך 'שהחיינו'. וכן אח עם אחותו וכיוצא בזה.


[9]. מקור הדין בברכות נח, ב: "אמר ריב"ל: הרואה את חבירו לאחר שלושים יום אומר 'שהחיינו', לאחר י"ב חודש אומר מחיה המתים". רי"ף ורמב"ם כתבו את הגמ' כמות שהיא, ותוס' הוסיפו בשם ר"י שדווקא על חבירו החביב עליו מברך, ורבים מהראשונים הביאו את דבריו. וכן נפסק בשו"ע רכה, א: "והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו". וכן דעת רוב ככל האחרונים.

תפריט

פניני הלכה סט 19 ספרים
לרכישת הספרים לחצו כאן
דילוג לתוכן