הקונה או מקבל ספר חדש ושמח בו, בין של קודש ובין של חול, מברך 'שהחיינו'. ואמנם יש סוברים שאין לברך 'שהחיינו' על ספרי קודש, הואיל והמצוות לא ניתנו כדי ליהנות בהן הנאה רגילה, אלא כדי להתקדש בהן. אולם הלכה כדעת רוב הפוסקים, שהשמח בהם יברך 'שהחיינו'.[8]
מי שזכה לשכור סופר שיכתוב עבורו ספר תורה, יברך 'שהחיינו' בעת שיסיים את הכתיבה ויכניס את ספר התורה לבית הכנסת (שו"ת מהר"י בי רב סב; מג"ג רכג, ג; ערוה"ש ח). והמהדרים עורכים סעודה ומביאים שני יינות כדי לשתות אותם בצוותא, ומברכים על היין השני 'הטוב והמטיב' ומכוונים גם על ספר התורה שהקהל שמח בו (ראו לעיל ז, ז-ח). ויש חוששים שמא אין לברך על הספר 'שהחיינו', וכדי לצאת מהספק קונים בגד חדש ומברכים עליו 'שהחיינו' ומכוונים גם על הספר (ברכ"י יו"ד ער, ח).
בחנוכת בית כנסת, אחד מנציגי הקהל יברך עבור כולם 'הטוב והמטיב' (מחז"ב רכג, א; מג"ג ז; מ"ב יא). ויש חוששים לברך, וכדי לצאת מהספק ולהודות לה', עליהם לערוך מסיבה ולהביא שני יינות, ולברך על השני 'הטוב והמטיב'. וכן נכון שאחד המשתתפים ילבש בגד חדש ויברך עליו 'שהחיינו', ויכוון בברכתו גם על בית הכנסת.
היו מגדולי ישראל שנהגו בעת שחיברו ספר, לברך 'שהחיינו' על הוצאתו לאור. ואף שנחלקו בזה הפוסקים, השמח ורוצה לברך – רשאי (מור וקציעה רכג, ציץ אליעזר יד, סז).