על לידת בן מברכים 'הטוב והמטיב', מפני ששמחה זו משותפת לאב ולאם (ברכות נט, ב; שו"ע רכג, א). אם האב והאם נמצאים יחד, אחד מהם יברך והשני יענה 'אמן'. ואם האב אינו נמצא ליד אשתו היולדת, תברך האם לעצמה, והאב יברך בעת שישמע את הבשורה הטובה על לידת בנו (אורחות חיים א, סעודה לד).
על לידת בת יברכו 'שהחיינו' בעת שיראו אותה לראשונה (הגר"ז סדבה"נ יב, יב, מ"ב רכג, ב). אם הם יחד, אחד מהם יברך והשני יענה 'אמן'. ואם האב אינו נמצא ליד אשתו היולדת, האם תברך מיד כשתראה את בתה, וכשיזכה האב לראות את בתו לראשונה, יברך אף הוא 'שהחיינו'. אם לא בירכו בעת הראייה הראשונה, כל עוד הם שמחים ומתרגשים מראייתה, עדיין יכולים להודות לה' ולברך 'שהחיינו'.[11]
הורים שנולד להם ילד חולה או בעל מום, לא יברכו הואיל ואינם שמחים. ואם למרות זאת הם שמחים – יברכו.
גם הסבא והסבתא, אם ישמחו מאוד בעת שיראו את נכדם או נכדתם בפעם הראשונה – יברכו 'שהחיינו'. וכן בני משפחה אחרים או ידידים קרובים ביותר, אם ישמחו מאוד בעת שיראו את התינוק או התינוקת, רשאים לברך 'שהחיינו'. ואפילו בעת השמועה, מי ששמח מאוד, רשאי לברך 'שהחיינו', למרות שאינו רואה את התינוק שנולד. ומי שבירך בעת השמועה, לא יברך אחר כך בעת הראייה (סדבה"נ יב, ז; באו"ה רכג, א)