מצווה לכבס את הבגדים לקראת החג, וכדי שלא יתרשלו בזה, אסרו חכמים לכבס את הבגדים בחול המועד. כלומר, למרות שעל פי כללי ההלכה היה צריך להתיר כיבוס בגדים בחול המועד לצורך לבישתם במועד, שכן זוהי מלאכת הדיוט לצורך המועד, אסרו זאת חכמים, כדי שלא יהיו אנשים שידחו את כיבוס הבגדים לחול המועד, שאז הם פנויים ממלאכתם, ויבזו את החג בכך שיכנסו אליו כשבגדיהם מלוכלכים (מו"ק יד, א; שו"ע תקלד, א). לפיכך, אסור לכבס חולצות, מכנסיים, שמלה, חצאית, חליפה וכל כיוצא בהם. אבל בגדים של תינוקות וילדים קטנים שרגילים להתלכלך תדיר, וגם אם יכבסום לפני החג יתלכלכו שוב, מותר לכבס לצורך לבישתם במועד (כמבואר בהלכה הבאה).
מותר להסיר כתם מבגד של מבוגרים על ידי מים וחומרי ניקוי, מפני שניקוי כתם אינו בכלל הגזירה. אלא שכל זמן שעוד נותר בגד נקי, עדיף ללבוש אותו מאשר לנקות את הכתם. ואם יש יתרון בבגד שהוכתם, מותר לנקותו כדי ללובשו בחול המועד או בחג (עי' שש"כ סו, עב).
התירו חכמים למי שיש בגד אחד בלבד לכבסו בחול המועד, מפני שגם אם יכבס אותו בערב חג, מן הסתם יתלכלך שוב במשך שבעת ימי החג, ולא רצו חכמים לגזור עליו שילך בבגד מלוכלך במועד. לפיכך, מי שיש לו חולצה אחת בלבד והתלכלכה, או מי שיש לה שמלה אחת בלבד והתלכלכה, מותר לכבסה. ויש להקפיד לכבס את הבגד בצנעה, היינו במכונת כביסה ביתית ולא לתלות אותו בחוץ לייבוש.
אבל מי שיש לו שני בגדים, גם אם יתלכלכו ויש לו צער בלבישתם, אסרו חכמים לכבסם במועד, מפני ששני בגדים צריכים להספיק למשך כל החג. וגם כאשר אחד מהבגדים פחות נאה, הרי הוא נחשב כמי שיש לו שני בגדים ואסור לו לכבס את בגדו בחול המועד. וכן מי שיש לה שמלה שלימה ובנוסף לכך חצאית וחולצה, נחשבת כמי שיש לה שני בגדים. ואף ששני הבגדים התלכלכו מעט, אסור לכבסם, אלא ילבשום כפי שהם.
מי שיש לו בגד אחד לשבת וחג ואחד לחול, אם הוא אינו רגיל לצאת בבגד החול בשבת, הרי הוא נחשב כמי שיש לו בגד אחד בלבד לשבת וחג, ואם בגד השבת התלכלך, מותר לכבסו במכונה לקראת החג השני.
כאשר כל הבגדים התלכלכו מאוד עד שמרוב בושה יעדיף שלא לצאת מהבית, מותר לכבס בגד אחד כדי שלא יאלץ להישאר סגור בביתו.[6] (גיהוץ ביתי מותר, כפי שכבר למדנו בהלכה ז).
מי שיש לו שני בגדים, אלא שאחד מהם של חול. י"א שדינו כמי שיש לו שני בגדים, ואסור לו לכבס את הבגד החגיגי שהתלכלך (אבני ישפה קד, ד), וי"א שדינו כמי שיש לו בגד אחד, ואם התלכלך מותר לכבסו (אול"צ ג, כד, ג; חוט שני טז, ו). ונראה שבצירוף הסברה הבאה, אפשר להקל.
למדנו במו"ק יח, א-ב, שמותר לכבס בגדי פשתן, מפני שהם לבנים ומתלכלכים תמיד, ואין הכיבוס של ערב החג מועיל להם (רמב"ם ז, כא; נמוק"י), או מפני שהם מתכבסים בקלות (רש"י ור"ן). וכבר בימי הראשונים נהגו להחמיר בזה (רא"ש ורבנו ירוחם), אולי מפני שהיה קשה לחלק בין סוגי הבגדים. וכן נפסק למעשה שהמנהג מחייב ואסור לכבס בגדי פשתן (שו"ע תקלד, ב). אמנם כאשר יש צד נוסף להקל, כגון במי שיש לו בגד אחד לשבת ואחד לחול, אפשר לצרף את סברת רש"י ור"ן שההיתר בבגדי פשתן מפני שמתכבסים בקלות, ואם כן מותר לכבסם במכונה.
כאשר יש שני בגדים אלא שהתלכלכו עד שמרוב בושה בעליהם מעדיף להישאר בבית, נראה שמותר לכבסם, משום דבר האבד, שיפסיד תפילות ושיעורי תורה וסעודות משפחתיות. ובשם ריש"א כתבו להתיר זאת משום כבוד הבריות. שכל מה שאסרו חכמים לכבס הוא במצב של גנאי מועט, אבל כאשר הוא מתבייש מאוד, מותר. ועיין בהרחבות.
