גם לנשים אסור לגרות את עצמן כדי להגיע לשיא התענוג. וזאת מפני שתשוקה זו צריכה להיות שמורה להוסיף אהבה ודבקות בין איש לאשתו, ולא לסיפוק תאווה אנוכית. אמנם מפני שתי סיבות שכרוכות זו בזו איסור זה פחות חמור בנשים מבגברים: ראשית, אצל גברים יציאת הזרע פוגעת במצוות עונה, מפני שכוח הגברא של הגברים מוגבל, וכאשר הזרע יוצא לבטלה, רצונו של האיש להתחבר אל אשתו יפחת, ואם זמן העונה יהיה באותו יום, פעמים שאף אם ירצה, לא יוכל להתחבר אליה. לעומת זאת, אצל אשה, אין כל כך הגבלה בעניין זה, וגם לאחר שתביא את עצמה לשיא התענוג, תוכל להגיע שוב לשיא התענוג עם בעלה, ובכל אופן תוכל לקיים את החיבור עימו. שנית, בזרע של הגברים יש את יכולת ההולדה, ואילו בנוזלים המופרשים אצל נשים על ידי הגירוי, אין יכולת הולדה. שגם לאחר הפרשתם, הביצית שברחם יכולה להיות מופרית כמקודם.
ומכל מקום אסור לאשה לגרות את עצמה, מפני שכל התענוג הזה צריך להיות שמור לחיזוק הקשר שבין בני הזוג.
עוד הבדל ישנו בין גברים לנשים, שאצל הגברים הגירוי מהיר, וכל נגיעה באיבר עלולה לעורר את היצר, ולכן אסרו חכמים לאיש לנגוע באיבר שלו, שמא יבוא לידי הוצאת זרע לבטלה (לעיל הלכה ה). ואילו אצל נשים מגע רגיל באותו מקום אינו מעורר כל כך, ולכן אמרו חכמים לעניין בדיקת דם נדה, "כל היד המרבה לבדוק בנשים – משובחת" (נדה יג, א). [15]
[15]. משמע מדעת ר"ת (תוס' נדה יג, א), שאין לנשים איסור לגרות עצמן באותו מקום, ולכן אמרו בנשים, שכל היד המרבה לבדוק עצמה באותו מקום מראיית נדה משובחת. וכך משמע מברכ"י יו"ד שלה, ה. אולם לדעת רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, ר"ן ומאירי, אסור לנשים לגרות עצמן ביד, אלא שבבדיקה רגילה אין גירוי. האיסור הוא כפי שנאמר לגבי המבול (בראשית ו, יב): "הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ", כָּל בָּשָׂר כולל נשים, שאף הן השחיתו דרכן באופן זה. ועוד, שהנגררת אחר יצר התאווה באופן שאינו מתוקן, עלולה להגיע לחטאים נוספים. ולכל ההסברים יסוד האיסור, שיש בזה פגיעה בברית הנישואין, שכל התשוקה הזו נועדה לחיזוק האהבה והדבקות במצוות עונה שבין איש לאשתו ולקיום מצוות פרו ורבו (להלן ה, ג, מבוארת מצוות פרו ורבו לנשים). כיוצא בזה כתב בתורה לשמה תקד: "מצינו לרבינו האר"י זצ"ל בשער הכונות כ"י בדרושי הלילה דרוש ז', וז"ל: ודע כי כמו שיוצאין המזיקין אלו מן האדם המוציא שכבת זרע לבטלה להיותו בלא אשה, כך האשה בוראה מזיקין בלא האיש, וזה נרמז בפסוק… (תהלים צא, י): וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ, רצה לומר נגע שהוא ס"מ דכורא לא יקרב באהלך שהיא אשתך". אמנם אין זה חמור כמו בהוצאת זרע לבטלה אצל איש, ועל כן לא תיקן האר"י ז"ל סדר תעניות להשחתת זרע של האשה. כאשר יש לאשה עיכוב בשמחת עונה, ולפי עצת מטפלת יראת שמיים טוב שתנסה לגרות עצמה לבדה, מותר לעשות כן. ראשית, מפני שהדבר נעשה לשם קיום המצווה, שנית, בשעת הדחק אפשר לסמוך על דעת ר"ת והברכ"י. (ועיין חידושי חת"ס נדה יג, א, שמשמע שמיקל בנשואה שחושבת על בעלה).
