יז – יחס התורה לחוטאים במשכב זכר

התורה הגדירה עוון משכב זכור כתּוֹעֵבָה  (ויקרא יח, כב), ודרשו חכמים (נדרים נא, א): “תועה אתה בה”. כלומר, ייעודה של תשוקה זו לחבר בקדושה ובשמחה את האיש והאשה, ומתוך חיבור זה נולדים ילדים והעולם מתקיים. ואילו החוטאים בזה מפנים את תשוקתם לבני מינם ופוגעים בקדושת הנישואין ובקיום העולם.

ומכל מקום אין להחמיר ביחס לחוטאים בזה יותר מאשר ביחס לחוטאים בשאר עבירות חמורות, כגון מחללי שבת. וכשם שמעלים לתורה מחללי שבתות כל זמן שאינם עושים זאת להכעיס, כך יש להעלות לתורה את העוברים על חטא זה, כל זמן שאינם עושים זאת להכעיס. קל וחומר כאשר יתכן שהם נזהרים שלא לעבור על החטא החמור של משכב זכר.[19]

יתר על כן, רבים מהנכשלים בחטא זה אינם חוטאים בו מתוך התרסה כדרך מחללי שבת, אלא מתוך צער על כך שיצרם אונסם לזה. ורק ה’ אלוהי השמיים והארץ, בורא הנשמות, יודע המחשבות ובוחן הלבבות, יודע את יצרו של כל אדם ויכול לדון אותו באמת וברחמים לפי גודל ניסיונותיו ומכאוביו.

חובה להדגיש, גם מי שאינו מצליח להתגבר על יצרו וחוטא במשכב זכור, חייב בכל שאר מצוות התורה, ועליו להתחזק ככל יכולתו במה שהוא יכול. ואף ביחס לחטא זה, על כל יום ויום וכל פעם ופעם שהוא מצליח להתגבר על יצרו ונמנע מהחטא – יש לו שכר גדול. וכל מי שמרחיק אותו מהחברה הדתית, מעבר לכך שעובר באיסור לצערו, גם נעשה שותף בכל העבירות שיעשה בעקבות הרחקתו.

ועלינו לקבל את מצוות התורה שקבעה שמשכב זכור אסור באיסור חמור, וכאשר יש בידנו אפשרות, חובה עלינו להשתדל להניא את החוטאים מכך. ועם זאת עלינו לאהוב גם את מי שאינו מצליח להתגבר על יצרו, ולדעת שיש ערך גדול לכל מצווה ומצווה שהוא מקיים. וכל עוד הוא אינו מחצין את נטייתו ואינו מתריס בחטאו, עלינו לקרבו לקהילה הדתית, כדי שיוכל להתחזק בתורה ובמצוות בכל מה שאפשר לו, ויוכל לתרום לקהילה ולחברה מכל הטוב שבו. וכבר ידוע שערכו של הרע מוגבל ואילו ערכו של הטוב הוא בלא סוף. כיוצא בזה חומרתן של העבירות מוגבלת, ואילו ערכן של המצוות אין סופי.

ואם זה שחש נטייה חזקה מאוד לבני מינו לא מצא בת זוג שאיתה הוא יכול להתחתן, ואע”פ כן הוא מתגבר על יצרו ואינו חוטא, הרי הוא מהאנשים שהקב”ה מכריז על מעלתם בכל יום שהם חסידים (פסחים קיג, א). ובעקדה שהוא מצליח לעקוד את יצרו לכבוד שמיים, הוא מגלה את הערך המוחלט והמקודש של התורה והמצוות, ותיקון גדול נעשה על ידו בעולם (כמבואר להלן ז, ו, על הסריסים). אמנם להקים משפחה אינו זוכה, אבל אור נאמנותו לתורה מאיר בכל העולם, ומוסיף חיים וברכה לכל המשפחות.


[19]. מבחינת החומרה המתבטאת בעונש, דינם של מחללי שבת סקילה כדין משכב זכור (משנה סנהדרין ז, ד). והגדרת החטא כ’תועבה’, היינו הטיה של כוח חיים לכיוון שלילי, ולכן גם את העבודה זרה הגדירה התורה כתועבה (דברים ז, כו; יג, טו; יז; ד). אמנם אין ההגדרה ‘תועבה’ מחייבת עונש חמור של מיתה, שכן גם אכילת מאכלים אסורים הגדירה התורה כתועבה (שם יג, ג), וכן מעשהו של המחזיר את גרושתו לאחר שנישאת לאדם אחר נקרא תועבה (שם כד, ד), למרות שעונשם של שני האיסורים הללו מלקות (רמב”ם סנהדרין יט, ד).

תפריט