יד – הגורמים לגילוי יצר זה

בקרב הציבור החילוני רבים סוברים שהמשתוקקים למשכב זכר נולדו עם תכונה זו, ואין ביכולתם לשנותה. לכן לדעתם, מי שנוטה לכך, צריך ללכת אחר נטיית ליבו, ובוודאי שאין לבקרו על כך. אולם על פי התורה, גם כשיש לאדם נטייה חזקה לכך, האיסור נותר במלוא תוקפו, וחובה עליו להתגבר על יצרו, כשם שהמתאווים לנאוף עם אשת איש חייבים להתגבר על יצרם. אמנם בדיני שמיים מתחשבים בקושי של האדם להתגבר על יצרו, וככל שיצרו חזק יותר, כך עונשו קל יותר.

גם אם נקבל תופעה זו כנטייה מוּלדת, ברור לנו שגם לאקלים החברתי והמוסרי יש השפעה רבה, לא פחות מהנטייה המולדת. עובדה היא, שהיו תרבויות בעבר שתופעה זו היתה רווחת אצלן מאוד, עד מצב שבו רוב הגברים חטאו בזה. לעומת זאת בישראל, כאשר התנאים הסביבתיים עודדו יחסי אישות תקינים בין איש לאשה ושללו יחסים בין גברים, נטייה זו כמעט ולא באה לידי ביטוי. וכפי שלמדנו במשנה (קידושין פב, א): “רבי יהודה אומר: …לא יישנו שני רווקים בטלית אחת, וחכמים מתירים”. ביארו בגמרא, שרבי יהודה החמיר בזה, שמא יגיעו לידי חטא. בעבר נהגו לישון בלא בגדים, הרי שהחמיר שלא ישנו שני רווקים ערומים תחת שמיכה אחת. וחכמים התירו, משום “שלא נחשדו ישראל על משכב זכור”. כלומר תופעה זו היתה נדירה כל כך, עד שלדעת חכמים לא היה צריך לגזור על זה. וכן לעניין ייחוד, ידוע שאסור לאיש ואשה להתייחד בחדר סגור, שמא יגיעו לידי עבירה, אבל לשני גברים הדבר מותר. וכן נפסק בשולחן ערוך (אה”ע כד, א), אלא שמצד מידת חסידות הוסיף וכתב: “ובדורות הללו שרבו הפריצים, יש להתרחק מלהתייחד עם הזכר”. ודבריו מתאימים למה שהיה רווח אז בקרב הגויים בארצות האיסלאם לחטוא במשכב זכור. אולם גדולי אשכנז כתבו, שבמדינות שלהם לא מצינו שנחשדו ישראל על כך, ואין צריך להחמיר באיסור ייחוד (ב”ח). ולא זו בלבד, אלא שיש אומרים, שאסור להחמיר בזה, מפני יוהרא (יש”ש קידושין ד, כג). אמנם לגבי שינה ביחד תחת שמיכה אחת, נחלקו גדולי אשכנז. יש שהחמירו (ח”מ וב”ש), ויש שהקילו (יש”ש), ולמעשה עד לפני כמה דורות נהגו להקל בכך (ערוה”ש כד, ו).

כיוון שקשה להניח שטבעם הבסיסי של האנשים השתנה, מוכרחים להסיק, שגם מי שנולד עם נטייה לכך, במסגרת חברתית מהסוג שרווח בישראל במשך דורות רבים, נטיות אלו לא באו לידי ביטוי, עד שלא היה חשש שאנשים אלו יחטאו גם כאשר ישנו עם חבריהם בחדר סגור, בלא בגדים ותחת שמיכה אחת.

איננו יודעים מה השתנה בדור האחרון, עד שישנם אנשים שבטוחים שמטבע בריאתם, תשוקתם מופנית אך ורק לבני מינם ואין להם שום בחירה בזה. האם החירות שהפכה לגורם מרכזי בחיינו, יחד עם המעלות שבה, גם נתנה דרור לכל הנטיות שהיו כמוסות בתהומות הנפש לצאת אל הפועל, ומשיצאו קשה יותר להתגבר עליהן. או שמא התנועה הפמיניסטית שיצרה מתח ומלחמה בין המינים גרמה לבלבול זהות בקרב מקצת הגברים ולחשש מפני קשר עם אשה. יש עוד עשרות השערות והסברים להתגברות התופעה. מסתבר שתקופה זו תחלוף, ונמצא את הדרך להעמיק יותר את קשר הנישואין בקדושה, באהבה ובשמחה כמצוות התורה, ומתוך כך ההשתוקקות לחטא זה תפחת מאוד.

חשוב לדעת, שלעיתים הצער, התסכול והבושה שמלווים נטייה שכזו קשים כל כך, עד שיש צעירים שבוחרים לשים קץ לחייהם מרוב כאב. ועל כן צריך להדריך גברים ונשים שחשים נטייה שכזו, שישוחחו על כך עם הוריהם ועם רב או מדריך. ראשית, כדי לפרוק מעט מהסבל שמלווה אותם. ושנית, כדי למצוא את הדרך המיטבית להתמודד עם כך ולהפיח בהם תקווה לחיים טובים בעלי ערך ומשמעות גם אם לא יימצא פתרון לנטייתם.

תפריט