חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ז – כשיש חשש שהעובר בעל מום

עד כה עסקנו במקרים שבהם ברור שהעובר סובל מחולי מסוים, אולם לעיתים כל שניתן לדעת הוא שיש סיכון שהעובר חולה, אבל הדבר אינו ברור. למשל, במקרה שהאם חלתה באדמת בחודש הראשון להריונה, יש סיכון של כ-50% שהיילוד יהיה בעל מום. וכן קורה לעיתים שבבדיקת אולטרסאונד עולה חשש שהעובר סובל מבעיות רציניות מאוד, אבל יתכן גם שהוא בריא ושלם.

לדעת המחמירים, גם אם היינו יודעים בוודאות שהעובר חולה מאוד, אסור להפיל אותו, קל וחומר כאשר יש בכך ספק.

ולדעת המתירים, כיוון שהפלה אסורה משום חבלה והשחתה ולא משום רצח, לצורך גדול מותר לבצע הפלה. לפיכך, גם במקרה של ספק, כאשר יש חשש סביר שהעובר סובל מבעיה קשה שתהפוך את חייו לרצופי סבל – מותר לבצע הפלה (עמוד הימיני לב).

וכל זה כאשר אין אפשרות להגיע למסקנה ברורה באשר למצבו של העובר. אבל בדרך כלל, אם ימתינו עד לשבוע העשרים ויבדקו שוב את מצבו של העובר, יוכלו לדעת הרבה יותר על מצבו, ואזי אסור להפילו לפני כן. למשל, כאשר האם נדבקה בחודשי ההיריון הראשונים ב-CMV, יש חשש של כארבעים אחוז שגם העובר יידבק בנגיף זה. ובמידה ונדבק, יש חשש של כעשרה אחוזים שהעובר נפגע באופן שאולי מצדיק הפלה לדעת המתירים. לפיכך, מוכרחים להמתין לשבוע העשרים, ואם אז יתברר שהעובר סובל מבעיות חמורות, לדעת המתירים יהיה מותר להפילו (כמבואר בהלכה ד, והערה 6). וכפי שלמדנו בהלכה ג', בשעת הדחק אפשר לסמוך על דעת המתירים, שסברתם מבוססת יותר בגמרא ובפוסקים.

תפריט

דילוג לתוכן