יא – היריון לא מתוכנן וחשש היריון מחמת אונס

אשה שנכנסה להיריון לא מתוכנן שלא במסגרת הנישואין, אסור לה להפיל את עוברה, שהואיל והעובר בריא ושלם, אסור לפגוע בו. אמנם בשעת הדחק, כאשר ההיריון עלול לגרום לה קשיים נפשיים, עד ארבעים יום להיריון, אפשר להקל. שכבר למדנו שלדעת רוב הפוסקים, עד ארבעים יום לא נתרקמו איבריו של העובר, ואין חלים עליו הדינים החמורים של עובר (הלכה ד). ונכון לבצע את ההפלה על ידי נטילת כדורים וכיוצא בזה, שבאופן זה ההפלה נעשית בגרמא ולא באופן ישיר, וחומרת האיסור פוחתת (כמבואר בהערה 7).

משהגיע העובר לגיל ארבעים ואחד יום מעת ההפריה, גם כאשר ההיריון גורם לאם קשיים נפשיים, אסור להפיל אותו. וגם כשהיא יודעת שלא תוכל לטפל בילד, מפני הבושה או מסיבות כלכליות, אסור להפיל אותו אלא תמסור אותו לאימוץ. כי גם למקילים בדיני הפלה, ההיתר הוא כאשר העובר חולה וחייו יהיו רצופים סבל, אבל כאן שהוא בריא – אסור להפילו. וכבר ידוע שיש הרבה אנשים טובים שמעוניינים לאמץ תינוקות, כך שיוכל לזכות לחיים טובים. אמנם כאשר מדובר בנערה צעירה, ולהערכת הוריה ומחנכיה, אם לא תפיל את עוברה, תסטה ממסלולה ותתקשה להקים בית נאמן בישראל, יש מקום לשאלת חכם.

למעשה, אין צורך להגיע לשאלה זו, כי הפתרון הפשוט הוא, שנערה או אשה שנאנסה או התפתתה, תפנה מיד לרופא, כדי שיתן לה גלולה שבכוחה למנוע היריון, כאשר נוטלים אותה בתוך שלושה ימים שלאחר האונס. גם התקן תוך רחמי, אם יוכנס ביום שלאחר האונס – ימנע את ההיריון. ונראה שלכל הדעות מותר לאשה שנאנסה לעשות כן, משום שאין כאן הריגת עובר, אלא מניעת היריון בלבד. זאת ההזדמנות להזכיר שוב עד כמה חשוב שהקשר בין הבנות לאמהות יהיה פתוח, כדי שבמקרים קשים מסוג זה הבת תוכל לפנות לאִמה בבקשת עזרה.[11. עד שלושה ימים אין מדובר בהפלה אלא במניעת השרשה. סמך לזה מגמרא (ברכות ס, א): “שלשה ימים הראשונים – יבקש אדם רחמים שלא יסריח”. רש”י: “שלא יסריח – הזרע, אלא יקלוט ויהיה ולד”. וכ”כ למעשה בנשמת אברהם (חו”מ תכה, א, 27) בשם רשז”א והרב נויבירט. ולענ”ד בתוך ארבעים יום, ניתן יותר בקלות להקל בארבעה עשר הראשונים, שכן עוד לא הגיע מועד הווסת ולא הוכר כלל ההיריון. ]

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן