כדרך שבני ישראל כרתו ברית עם ה’ ביציאת מצרים, ונעשו עמו בעת שקיבלו את התורה במעמד הר סיני, כך הגר שנכנס לישראל צריך לעבור בפני בית הדין תהליך גיור אישי של כריתת ברית, שמבטא את יציאת מצרים ומעמד הר סיני שלו. שנאמר (במדבר טו, טו): “כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי ה'”. “כָּכֶם – כאבותיכם, מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם (של קורבן), אף הם (המתגיירים) לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים” (כריתות ט, א).
בעת יציאת מצרים בני ישראל עברו ברית מילה, שנאמר (יהושע ה, ה): “כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים”, ועל ברית המילה שעברו בצאתם ממצרים נאמר (יחזקאל טז, ו): “וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי”. על ידי ברית המילה נבדלו ישראל משאר העמים להיות עמו של ה’, להביא את ברכתו לכל משפחות האדמה, ולתקן את העולם במלכות שדי. ברית זו היא גם ברית דמים, שמבטאת את הנכונות של ישראל למסור את נפשם על זהותם וייעודם, כפי שהתברר במשך ההיסטוריה הארוכה של עם ישראל, ששמירת הזהות היהודית כרוכה במסירות נפש.
לפני מתן תורה שלח ה’ את משה אל ישראל לשאול אותם אם הם רוצים לקבל את התורה והמצוות. שנאמר (שמות כד, ג-ח): “וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה’ וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים”, וביארו חכמים שחזר בפניהם על המצוות שכבר הצטוו עד אותו זמן – שבע מצוות בני נח, שבת, כיבוד הורים, פרה אדומה ומשפטים שבין אדם לחברו (רש”י). לאחר מכן שאל אותם אם רצונם לקבל את התורה והמצוות, “וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ: כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ נַעֲשֶׂה”. אז כתב משה בספר את הדברים שאמר ה’ לישראל עד אותו הזמן. “וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם. וַיֹּאמְרוּ: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע”. כיוצא בזה בכל הדורות, כשיבוא הגר להתגייר – צריך ללמדו לפני הגיור מקצת מהמצוות, כדי שיחליט אם הוא רוצה לקבל עליו את כל התורה והמצוות.
לקראת מעמד הר סיני טבלו כל ישראל במים, שנאמר (שמות יט, י) “וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר, וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם”. למדו חכמים, שההוראה היתה שיתקדשו בטבילה לקראת הברית שיכרתו עם ה’ על כל דברי התורה בעת שיזו עליהם מדם הקורבנות (מכילתא שם; יבמות מו, ב; כריתות ט, א). בטבילה במים, ישראל כמו נולדו מחדש לקראת ייעודם הגדול, להיות עמו של ה’, לקבל את תורתו ולהביא את ברכתו לעולם.
בנוסף, לקראת מעמד הר סיני הקריבו ישראל קורבן, ומשה רבנו היזה עליהם מדמו כדי לבטא את מסירות נפשם לה’ ולתורתו. כיוצא בזה, בזמן שבית המקדש היה קיים, היתה מצווה על הגר להקריב קורבן (להלן הלכה יד).
הרי לנו שכמו ישראל, כאשר הגר רוצה להתגייר עליו להחליט לצאת ממצרים, להתנער מתפיסות הרֶשע האליליות שמצדיקות את הכוח על חשבון המוסר, לבחור להעדיף ערכים ואידיאלים על פני הצרכים השוטפים ועל פני קשרי המשפחה והחברה הטבעיים, ולהחליט להצטרף לעם ישראל ולקבל את התורה והמצוות כדי להוסיף לעולם חיים וברכה. אצל גברים היציאה ממצרים מתבטאת בברית המילה והכניסה לעם ישראל וקבלת התורה בטבילה, שכמוה כלידה מחדש. ואצל נשים הכל נעשה בטבילה.
