חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

יב – דין גר שהיה מהול לפני גיורו

גר שהסירו את ערלתו בעודו נוכרי שלא לשם יהדות, צריך להטיף ממנו דם ברית. היינו, כשם שעושים לתינוק מישראל שנולד בלא ערלה, שצריך להטיף ממנו דם ברית, כך המוהל עושה למתגייר שריטה קלה במקום שבו היתה הערלה מחוברת, כדי להוציא משם טיפת דם, ובכך הגר נכנס בברית. לדעת רבים צריך לברך על הטפת הדם, אולם כיוון שיש סוברים שאין חובה להטיף דם ברית ממי שאין לו ערלה – אין מברכים (שו"ע רסח, א).[11]

בן של אב יהודי ואם נוכרית, שעשו לו ברית מילה כדרך שנוהגים היהודים, ובהיותו מבוגר בא להתגייר – אינו צריך שיחזרו להטיף לו דם ברית. ואף שֶׁבְּעת הברית לא התכוונו להתחיל בכך את תהליך גיורו, כיוון שעשו את הברית לשם מצווה כדרך כל ישראל, נכנס בכך לבריתו של אברהם אבינו. אמנם יש סוברים שהואיל ולא עשו את הברית לשם גיור, צריך להטיף ממנו דם ברית לשם גיור. ואף שהעיקר כדעת רובם המכריע של הפוסקים שאינם מצריכים הטפת דם, אם הגר מעוניין – טוב להטיף ממנו דם ברית.[12]

גר שעשה ברית מילה אך חזר בו מכוונתו להתגייר, ולאחר שנים שב וביקש להשלים את גיורו – אינו צריך לחזור ולהטיף דם ברית, ואם יראה בית הדין שהוא ראוי לגיור, ישלים את גיורו בטבילה בלבד (מנחת חינוך מצווה ב, כג).

מי שאינו יכול למול כי נכרת האיבר שלו, גיורו כאשה על ידי טבילה בלבד, בלא ברית מילה. אבל מי שיש לו ערלה ומחמת סכנה אינו יכול למול, אי אפשר לגיירו.[13]

אף שלמדנו שהגיור נשלם רק על ידי מילה וטבילה, כבר לאחר המילה נחשב הגר כמי שהחל להיכנס לברית, שהרי הוא מל כיהודי.[14]


[11]. עפ"י גמרא בשבת קלה, א, כתב רי"ף שיש להטיף דם ברית מילד יהודי שנולד מהול, שמא יש לו ערלה כבושה, אבל אין מברכים על הטפת הדם והיא אינה דוחה שבת. וכן פסקו רמב"ם (מילה א, יא), ושו"ע (או"ח רלא, ה). לגבי גר, ברית המילה חשובה יותר, כי אינה רק לשם הסרת הערלה אלא היא חלק מתהליך הגיור, שאין הגיור נעשה בלא מילה (יבמות מו, ב). ולכן רבים סוברים שעל הטפת דם ברית לשם גיור צריך לברך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להטיף דם ברית מן הגרים" (רמב"ן, רשב"א, יש"ש, ב"ח ועוד). אולם לרמב"ם (מילה ג, ז), אין מברכים על הטפת דם לשם גיור, משום שלדעתו כשם שספק אם צריך להטיף דם ברית מתינוק יהודי שנולד מהול, כך ספק אם צריך להטיף דם ברית לשם גיור ממי שאין לו ערלה (ר"ן, כסף משנה). ויש אומרים, שאם נימול בעודו גוי, אינו צריך הטפת דם ברית (רבנו שמחה, מובא בהגה"מ מילה א, ג. וכ"כ ראבי"ה שבת רפה, ואולי היקל גם כשנולד כך). למעשה כתב בשו"ע יו"'ד רסח, א, שאין לברך על הטפת הדם. וכ"כ לבוש, ערוה"ש רסח, ג, ועוד. וכן נוהגים.

הטפת דם ברית נעשית בריחוק כס"מ מהעטרה שבראש האיבר, ששם הוא מקום חיבור עור הערלה לאיבר, ושם המקום העיקרי שממנו יוצא דם בעת הברית. כ"כ הרב אליהו פוסק (כורת הברית רסג, יג); אבני נזר (יו"ד שלד כה; כז); אור לציון (ח"א יו"ד יא); נשמת אברהם (מהדורה בתרא ב, רסג, י), ועוד.

[דעה ייחודית לר"ח בשבת קלה, א: "גר שנתגייר כשהוא מהול – אין לו תקנה", וכתבו בשמו הטור בשם רמב"ן, רשב"א: "שאין לו תקנה אבל בניו נימולים ונכנסין בקהל, דהא אגייר בטבילה וכגר חשוב להכשיר זרעו, אבל לא הוא". ומה שהועיל לו גיורו, ביארו ב"ח ג, ופרישה ב, שאם הוליד בת מגיורת או מיהודייה – כשרה להינשא לכהן. עוד ביאר הפרישה שאם נשא בת כהן, לא פסל אותה מלהיחשב בת כהן, ולכן בנה הבכור פטור מפדיון בכורות. והביא ביאור זה בט"ז א].

[12]. ילד שאמו נוכרית ואביו או סבו יהודי, וערכו לו ברית כדרך ישראל, לדעת רוב הפוסקים, כשיבוא להתגייר, אין צריך להטיף ממנו דם ברית, ולא חילקו בין אם ידע המוהל שהוא נוכרי או לא. כ"כ הר צבי (יו"ד ריט); הרב נפתלי אדלר והרב שמואל סלנט בתשובה לרב הירשוביץ (שו"ת בית אברהם עמ' 49); הרב משה אריה במברגר ('וילקט יוסף' י, פח); מלמד להועיל (ב, פב); יענה ברוך (נב); משפטי עוזיאל (ז, יט); מים חיים (מים קדושים ג, סח); מקוה המים (ח"ד יו"ד כז); ציץ אליעזר (יח, סה, ד); דובב מישרים (ג, נט); חבלים בנעימים (ד, ל); נזר הקודש (יו"ד כב); הרב יצחק ידידיה פרנקל (מובא ביחל ישראל ב, מג); יבי"א (ח"י יו"ד כז); רי"ד סולובייצ'יק (קובץ בית יצחק ל, עמ' 325); נחלת צבי (ח"א עמ' ל); משפטי שמואל א' לרש"ב ורנר. אמנם היו שהצריכו הטפת דם ברית, הואיל ולא התכוונו במילתו לשם גיור. כ"כ הרב שלמה שמשון קרליץ (זכרון שלמה עמ' שטז-שיח), במענה לרש"ב ורנר; הרב יעקב אביגדור (הדרום נח-נט); הדר הכרמל (יו"ד סב); דבר יהושע (ו, ז); ריש"א (קובץ תשובות א, קו); מנחת יצחק (א, לו). ובאג"מ יו"ד א, קנח, היקל, אך ביו"ד ג, קה, החמיר. ואף שהעיקר כרובם המכריע של הפוסקים שהקילו, אם הגר מעוניין – טוב להטיף ממנו דם ברית כדי לצאת ידי כולם. ראו להלן ז, ו-ז, שנחלקו האחרונים אם נכון למול ילד שאמו נוכרייה ואביו יהודי. למעשה נראה, שאם יגדל בזהות יהודית, נכון למולו כחלק מתחילת הגיור, ואזי המוהל יסכם עם הורי התינוק שמגמת הברית להתחיל את הגיור, ובכך לכל הדעות לא יצטרך הטפת דם כשיבוא להתגייר בעתיד.

[13]. נחלקו תנאים ביבמות מו, א, בדין גר שטבל ולא מל. לר' אליעזר ור' יהושע הוא גר, וכפי שמצאנו שגיור הנשים במעמד הר סיני היה תקף בלא מילה, ולחכמים, מי שיש לו ערלה, אינו גר עד שימול ויטבול, וכך הלכה. אולם כתבו תוספות (מו, ב, 'דרבי'), שאם נכרת המקום שעליו הערלה, מודים חכמים שהואיל ואי אפשר למולו, הוא פטור ממילה ומתגייר בטבילה בלבד. וכ"כ רבים, ומהם: אור זרוע, רא"ש (ד, לג), טור ושו"ע רסח, א; יש"ש ד, מה; וב"ח רסח, ג.

אם המתגייר סובל ממחלה שבעטיה הוא עלול להסתכן אם ימול, כגון שדמו אינו נקרש כראוי, הורו הפוסקים האחרונים שאי אפשר לגיירו, שכן ברית המילה מעכבת את הגיור, וכיוון שיש לו ערלה אינו נחשב כאשה שיכולה להתגייר בטבילה בלבד. כ"כ מלמד להועיל ב, פו; אחיעזר ד, מה; דעת כהן קנ; הר צבי יו"ד רכ; שרידי אש ב, סז; תבואות שמ"ש יו"ד פו; ציץ אליעזר יד, צב, ג, ועוד רבים. אמנם כיום נמצא פתרון רפואי לקיום ברית למי שסובל מאי-קרישת דם, בכריתת הערלה על ידי צבת מיוחדת שיחד עם הסרת הערלה סוגרת לחלוטין את קצות כלי הדם שנחתכו, ובכך נמנעת הסכנה.

[14]. מל ולא טבל: יבמות מו, א, לדעת ר' אליעזר גר שמל ולא טבל כבר נחשב גר, ולדעת חכמים: "טבל ולא מל, מל ולא טבל – אין גר, עד שימול ויטבול", וכ"כ רמב"ם (איסו"ב יג, ו), ושו"ע (רסח, א). וביבמות עא, א, למדו מהפסוק שאינו אוכל מקורבן פסח, וביארו רבים, שהיה צריך ללמד זאת הואיל וכבר התחיל להיכנס קצת בדת היהודית, שאינו צריך אלא טבילה (רשב"א, ריטב"א ומאירי). כתב החת"ס (או"ח קטז), שהוא נחשב 'בעל ברית'. מכוח זה כתבו האחרונים שאף שאסור לנוכרי לשמור שבת, גר שמל רשאי, ואולי אף חייב, לשמור שבת. וכשם שישראל שמרו את השבת במרה קודם שנשלם גיורם (בנין ציון צא; דברי יוסף ב, כד; ארץ צבי (פרומר) א, מא; תורת רבינו שמואל סלאנט א, לא; אבני נזר יו"ד שנא, ד, ועוד. ודחו את דברי הרב מגאלין שרצה להחמיר בזה). ונראה שכל הדיון כאן הוא על שמירת שבת כדי לקיים את המצווה, אבל אם המגמה היא להרגילו וללמדו, כדי שלאחר הגיור ידע לשמור שבת, אזי כבר בתחילת תהליך גיורו מותר ורצוי ללמדו לשמור שבת, וכפי שכתבתי בהערה 1.

יש סוברים שגר שמל ולא טבל אינו יכול לבטל עבודה זרה כדין יהודי (דובב מישרים א, קלו), ויש אומרים שעדיין יכול (קול מבשר א, כג). גם לדעת הסוברים שגר תושב שנגע ביין של ישראל אסרו בשתייה, אם כבר מל אינו אוסרו. וכ"כ רדב"ז (ג, תעט). ואף שהשו"ע (קכד, ב) על פי הר"ן אסר, כתב הש"ך ד, בשם אפי רברבי להקל כדעת תוס', רא"ש ורמ"א. וכיוון שהדין דרבנן, הלכה כמותם.

כתב הרב מאיר אריק (אמרי יושר ב, קל) שמחללים שבת על גר שמל ולא טבל, כדין יהודי, כי מעמדו גבוה ממעמדו של גר תושב (ולמחזה אברהם ח"א או"ח נד, מחללים רק בדיני דרבנן. מנגד, יש מורים עפ"י רמב"ן שמחללים שבת גם עבור גר תושב. בכל אופן, הכל מסכימים שכאשר נוכרי בסכנה ואין שם נוכרי שיציל אותו – צריך יהודי להצילו, כדי שנוכרים לא יתרשלו מלהציל יהודים, כמבואר בפנה"ל שבת כז, ג). הרב מרדכי אליהו הורה לקבור בקבר צבאי עם יהודים חייל שהביע רצונו בגיור ונהרג (ראו מכתב שלמה ג, ו).

טבל ולא מל: יש אחרונים שכתבו שמעמדו של מי שטבל ולא מל גבוה ממי שמל ולא טבל. כ"כ בחלקת יואב תניינא ח, שאם טבל וקיבל עליו את המצוות, בית דין כופים אותו למול. כיוצא בזה כתב באבני נזר יו"ד שדמ, שגר שטבל ולא מל אינו נחשב נוכרי גמור. (ועי' משנת אברהם על ספר חסידים עמ' שנד, שהקשה על זה מדברי הראשונים, המובאים לעיל הערה 3, שסוברים שטבילה לפני מילה אינה נחשבת).

תפריט