יא – נישואין והמתנת שלושה חודשים

[9]. לשבט הלוי (ד, קעג) דינם כדין מחזיר גרושתו, ומברכים שבע ברכות רק בחופה. אולם מנגד יש שהעלה סברה שאולי כיוון שהתגיירו הם כנולדים מחדש ונישואיהם כנוכרים אינם נחשבים כנישואים, ומברכים שבעה ימים (שובע שמחות ה, ה, לרב דבליצקי). ונראה שכיוון שהם מתחדשים בגיורם, אין זה כמחזיר גרושתו, ומנגד כיוון שכבר היו נשואים, אין להם שבעה ימים, אלא יברכו שבע ברכות בביום הראשון, ויקיימו שמחה שלושה ימים. וכ"כ במכתב שלמה י, לב.

גר רווק דינו כישראל רווק, שגם אם נשא גרושה או אלמנה, יש להם שבעת ימי שמחה ובכל הסעודות מברכים שבע ברכות (שו"ע אה"ע סב, ו).

גיורת רווקה שהתחתנה עם אלמן או גרוש, אם אינה בתולה, מברכים שבע ברכות ביום הראשון, ושמחים שלושה ימים. ואם ידוע שהיא בתולה, מברכים שבעה ימים (חיד"א ב'חיים שאל' ב, לח). ואמנם יש סוברים שהואיל והיא גיורת וכתובתה מנה ככתובת אלמנה, מברכים שבע ברכות רק ביום הראשון, והשמחה שלושה ימים (הרב אהרן מנדל הכהן, 'כלילת חתנים' נישואי אלמנה יב, ז), ויש שכתבו לא לברך מספק (ושב ורפא ג, רכב). אולם רבים פסקו כחיד"א, ומהם: סידור בית עובד (דיני ברכת חתנים י) שמח נפש (גאגין, עמ' עא) שו"ת רבי שלום הכהן מקושטא (ח, ד); אוצר פסקי גרים (סי' לט).

[10]. אף שכיום אפשר לבצע בדיקת היריון, ואין צורך לקיים פרישה של שלושה חודשים, נסכם את פרטי הדין כפי שמבואר בפוסקים, בלא יכולת לבצע בדיקת היריון: פרישת ג' חודשים נדרשת בזוג שהיה נשוי בהיותם נוכרים, שבמסגרת זו האשה אינה נזהרת מהיריון. אבל פנויה שהתגיירה אינה צריכה להמתין שלושה חודשים עד שתתחתן, שכן הלכה כר' יוסי שפנויה שמזנה 'מתהפכת' כדי שלא תתעבר, ולכן אין חשש שהיתה מעוברת מלפני גיורה (תוס' יבמות לה, א, 'חוץ', לפי תירוץ ר"י, וכ"כ מגיד משנה בדעת רמב"ם גירושין יא, כא). אמנם רדב"ז א, קצו, חשש שפנויות נוכריות אינן שומרות על עצמן, אולם למעשה נראה משו"ע אה"ע יג, ה, שאין לחשוש בפנויה. וכ"כ בשמ"ש ומגן ח"ב אה"ע ח. ראו מסורת הגיור טו, ב-ד.

לדעת רוב הפוסקים כך הדין גם במקרה של יהודי ונוכרייה שהיו נשואים בנישואים אזרחיים והיא התגיירה, שעליהם לפרוש שלושה חודשים כדי להבחין אם העיבור היה בקדושה או לא. ויש סוברים שהואיל והאיש הוא יהודי, גם אם התעברה לפני הגיור, בעת הלידה העובר נחשב יהודי מכל צדדיו, שכן אביו יהודי, ומצד האם הולכים אחר זמן הלידה, ואז כבר היתה יהודייה. וגם לעניין ייבום הולכים אחר האב ולא האם, ולכן גם אם התעברה לפני הגיור, הבן הנולד נחשב 'אח' לעניין ייבום למי שייוולד אחריו (אדרת אליהו יו"ד פה).

יש אומרים שגם כשאינם נשואים בנישואים אזרחיים, אם הנוכרייה היתה בזוגיות עם היהודי, אין דינה כפנויה ועליהם לפרוש שלושה חודשים אחר גיורה, כי בפועל הם נהגו כנשואים (בית אב ח"ז אה"ע ב; ארץ הצבי עמ' תעו). ויש אומרים שדינה כפנויה ואינם צריכים לפרוש (יד יצחק ב, רנו; הגם שאול ב, י). ראו מסורת הגיור טו, ו-ז.

להלן בפרק ו נלמד שרבים מהפוסקים הורו להקל ולגייר בת זוג נוכרייה גם כאשר היה צפוי שלא ישמרו אורח חיים דתי. אולם עלתה השאלה, האם יורו להם לפרוש שלושה חודשים ורק לאחר מכן יחתנו אותם, למרות שצפוי שלא יפרשו הואיל ואינם דתיים. יש אומרים שהרבנים צריכים להורות להם לפרוש, כפי שמחייבת ההלכה, ורק לאחר שלושה חודשים ניתן לחתנם. כ"כ הרב נסים אוחנה בשו"ת נאה משיב אה"ע ד; והרב משה רוזין בנזר הקודש ח; וכ"כ בסתם הרב צירלסון בעצי הלבנון יו"ד סג, ועוד. ויש אומרים שיש לחתנם מיד, ולומר להם שלהלכה עליהם לפרוש שלושה חודשים, בלא לבדוק אם יעשו זאת או לא. כ"כ במשפטי עוזיאל (ח"א יו"ד יד, ב), ובמנחת הח"ג (א, יו"ד ה). ובשו"ת יד יצחק ב, רנו, כתב שהואיל ומסתבר שלא יפרשו, אם ידחו את הנישואין יש חשש שלא תטבול לנידתה ויעברו בוודאי על איסור נידה. לכן עדיף לסמוך על הסוברים שאינם צריכים לפרוש ולחתנם מיד.

יהודייה שנישאה בנישואים אזרחיים לנוכרי והתגייר, אינה צריכה פרישה שלושה חודשים, כי בכל אופן הילד יהודי. ואף שיש תועלת בהבחנה, משום שאם תיוולד בת מעיבור שלפני הגיור לכתחילה לא תינשא לכהן, כיוון שאיסור זה שנוי במחלוקת וגם למחמירים הוא רק לכתחילה (בית שמואל אה"ע ד, ב; מסורת הגיור טו, ח), אינה צריכה לפרוש שלושה חודשים (הרב נוסנבוים בזיו הלבנון נז; פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סא). ראו מסורת הגיור טו, ח.