Search
Close this search box.

פניני הלכה

ח – המקווה וההכנות לטבילה

הטבילה שבה נחתם הגיור לגברים ולנשים, מתקיימת על ידי טבילת כל הגוף כאחד בתוך מקווה מים טהורים (פנה"ל טהרת המשפחה י, א-ב; ט). כלומר מי גשמים שנקוו בקרקע או מי מעיינות או ים, שכל זמן שהמים נקווים בקרקע כדרך טבעם – הם טהורים, והטובל בהם נטהר. בזמן שבית המקדש היה קיים, לטבילה היה מקום חשוב בסדר החיים של כל ישראל, כי על ידה היו נטהרים מטומאה לקראת הכניסה למקדש ולקראת אכילת טהרות. לאחר שבית המקדש חרב, בטלו רוב הטבילות, אולם מעין קדושת בית המקדש נותרה בברית האהבה המקודשת שבין אשה לבעלה, ולכן מצוות הטבילה שנותרה לנו היא בטבילתה של אשה לבעלה לאחר וסתה לקראת החיבור המחודש עם בעלה. גם בטבילת הגרים ובהצטרפותם לקדושת ישראל ישנה מעין אותה קדושה של בית המקדש.

כאמור, הטבילה נעשית על ידי טבילת כל הגוף כאחד בתוך מי המקווה. טבל והותיר אפילו אצבע אחת או שערה אחת מחוץ למים – הטבילה פסולה. גם לא יועיל לטבול שוב את אותה אצבע או שערה, אלא יש לחזור ולטבול במים את כל הגוף עם כל השיער כאחד. לשם כך נהגו שבטבילת אשה, אשה נוספת עומדת ורואה שכל שערותיה נכנסות למים (להלן ט).

המים רומזים לחסד העליון, שעל ידם ה' משפיע חיים לכל בריותיו, וכשהם נקווים יחד במקווה – הם מבטאים את רעיון האחדות שמתגלה בכנסת ישראל. נמצא שהגר הטובל במים מבליע את עצמו בחסד העליון, ונכלל בקדושת כנסת ישראל, ומתוך כך כשהוא עולה מהמים הוא כמו נולד מחדש.

בנוסף לכך שכל הגוף צריך להיות במים כאחד, צריך שלא תהיה על הגוף או השיער שום חציצה שתמנע מהמים לבוא במגע עם הגוף או השיער, כדוגמת דבק, צבע, או לפלוף שבעין. זה הכלל: כל החוצץ בטבילת אשה נידה לבעלה – חוצץ בטבילת גרים (יבמות מז, ב; שו"ע רסח, ב). לפיכך, לפני הטבילה יש לרחוץ היטב את כל הגוף ולחפוף את השיער, כדי לנקותם מכל חציצה. על מנת להבטיח שהרחצה תסיר כל חציצה, יש לקיימה במתינות ובלא לחץ. אשה שיש לה שיער ארוך צריכה לסורקו היטב כדי להתיר את כל הקשרים שבו. בכלל ההכנות לטבילה, יש לנקות את השיניים משיירי מאכל, שכן אף שמי המקווה אינם צריכים להיכנס לפה, מאכל שתקוע בין השיניים חוצץ בטבילה. כמו כן, נוהגים לגזוז את הציפורנים לקראת הטבילה, כדי להבטיח שלא יישאר תחתיהן שמץ לכלוך. נשים נוהגות להסיר לפני הטבילה טבעות ועגילים, כי בתנאים מסוימים הם חוצצים.[6]


[6]. טבילת הגיור לאשה אינה קשורה לטומאת נידה, ולכן אם יש צורך לזרז את הגיור, אשה יכולה לטבול לגיורה בעת וסתה. ומשום ניקיון המקווה עליה לנקות תחילה את הנרתיק. אולם מצד כשרות הטבילה, גם אם יישאר דם בנרתיק – אינו חוצץ, כי הוא לח (ראו בית אברהם עמ' 59; מכתב שלמה ז, כב). גיורת נשואה אינה צריכה להיטהר מהדם שראתה לפני גיורה, כי אינו טמא מהתורה, ולכן אינה צריכה לספור שבעה נקיים לפני הטבילה. ואף שגזרו חכמים טומאה על גויים שייחשבו כזבים (שבת פג, א; רמב"ם איסו"ב ד, ד), וגזרו שהבא על הנוכרית נחשב כעובר על נשג"ז – נידה, שפחה, גויה, זונה (ע"ז לו, ב; שו"ע אה"ע טז, א), אין הגיורת צריכה להיטהר מכך, משום ש'גר שנתגייר כקטן שנולד דמי', ובגיורה פקעה ממנה הטומאה שגזרו חכמים. כ"כ מהרש"ם ג, רד; התעוררות תשובה ד, צה; אג"מ אה"ע ב, ה, ועוד רבים. ואף שכמה פוסקים כתבו שצריכה לספור שבעה נקיים (תפארת נפתלי נז, ועוד), כיוון שהדין מדרבנן, ורבים מקילים, הלכה כמותם. ואם עשתה בדיקה לוודא שאינה בהיריון, ובכך נפטרה מהצורך לפרוש מבעלה שלושה חודשים (ראו להלן הלכה יא), היא מותרת לבעלה מיד. (אף שכלה רגילה חוששת לדם חימוד, כמבואר בפנה"ל טהרת המשפחה ח, ד, הגיורת אינה צריכה לחשוש לדם חימוד, הואיל והיא רגילה בבעלה, וכ"כ דגול מרבבה לשו"ע רסט, ט; פת"ש ט, ועוד).

תפריט