כפי שלמדנו (בהלכה ב), לכתחילה דייני הגיור צריכים להיות תלמידי חכמים, אולם בדיעבד גם יהודים שאינם תלמידי חכמים כשרים להיות דיינים לגיור. זה הכלל: כל שפסול להיות עד באחת העדויות הרשמיות של התורה, כדוגמת עדות נישואין או גירושין, פסול להיות דיין לגיור. ומי הוא הפסול לעדות? מי שנחשב 'רשע' לגבי אחת המצוות, שנאמר (שמות כג, א): "אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס" (סנהדרין כז, א). כלומר, מי שנודע שהוא עובר בזדון על אחת ממצוות התורה. לדוגמה, גנב פסול לעדות, ואם החזיר את הגניבה וחזר על כך בתשובה שלמה – חזר להיות כשר לעדות. כיוצא בזה, אם אחד מדייני הגיור ידוע כמקבל שוחד – גיוריו פסולים (ראו ב"ח חו"מ ט, ט). וכן מחלל שבת או אוכל טרפות פסול לעדות, ואם חזר בתשובה – חזר להיות כשר לעדות (שו"ע חו"מ לד).
לכן הורו הפוסקים שגיור רפורמי ואף קונסרבטיבי פסול, הואיל והדיינים המגיירים אינם שומרים את כל המצוות.[9]
כאשר חכמי מקום מסוים תיקנו תקנה שאין לגייר שם בלא תנאים מסוימים, כפי שעשו בקהילת הספרדים החַלַבִּים בארגנטינה, אם קמו חכמים או הדיוטות וגיירו בניגוד לתנאים שקבעו – לרוב הפוסקים גיוריהם תקפים. ואמנם בתנאים מסוימים נציגי הציבור יכולים להשית קנסות על המגיירים בניגוד לתקנות הקהל, אולם את הגיור אינם יכולים לפסול, אחר שנעשה על ידי יהודים שומרי מצוות, שמעמדם לכל הפחות כהדיוטות.[10]
עוד כתבו כמה פוסקים, שכאשר נוכרי עבר גיור רפורמי, ראוי להקל לגיירו ואף להזדרז בכך, הן מפני שכבר החל להזדהות עם העם היהודי, והן כדי למנוע טעות מיהודים שיחשבו שהוא יהודי, ובאמת גיורו לא חל. כ"כ בשו"ת שאילת משה צה; שו"ת מהר"ם בריסק א, א; הרב קונשטט בשו"ת יענה ברוך נד.
[10]. לעיל בהערה 3 התבאר שדייני הגיור אינם צריכים להיות מומחים וסמוכים. ביארו רמב"ן, רשב"א וריטב"א, שקבלת גרים נחשבת 'משפט' לעניין הצורך בשלושה דיינים, ולא לעניין שיהיו הדיינים צריכים להיות מומחים וסמוכים. עוד כתבו רמב"ן, רשב"א ור' נתנאל בתוס' (קידושין סב, ב, 'גר'), שלמדנו (כריתות ט, א) שהגיור הוא "לְדֹרֹתֵיכֶם", כלומר נוהג תמיד, בכל הדורות, גם לאחר ביטול הסמיכה. מנגד, יש אומרים שדייני הגיור צריכים להיות סמוכים, כדוגמת הדיינים הכשרים לדינים רבים בתורה, כדיני עונשים, קנסות וקידוש החודש. וכיום שבטלה הסמיכה – הגיור מתקיים מכוח שליחות הדיינים הסמוכים שבעבר (תוס' יבמות מז, א, 'משפט'). והקשו: הרי למדנו שדנים בשליחות הדיינים הסמוכים רק בדינים שהצורך בהם שכיח (גיטין פח, ב). ביארו התוס' (שם 'במילתא') שגירות נחשבת כדבר שכיח. ור"ן ביאר שאף שהגירות אינה שכיחה, מחמת הנחיצות הרבה "להכניס אדם תחת כנפי השכינה", יש הכרח לקיימה בשליחות הסמוכים הקדמונים (וכ"כ סמ"ע חו"מ א, ג).
יש מהאחרונים שחששו לסברה שהגיור משום 'שליחות', והורו שאם הגיור התקיים בניגוד להדרכת חכמים, כגון שקיבלו גר שבא לשם אישות, הואיל והדיינים מעלו בשליחותם – יש מקום לומר שגיורם בטל (הרב שלום קוטנא). אולם רבים הורו שגם אם הדיינים גיירו בניגוד להדרכת חכמים, גיורם תקף. או מפני שהגיור אינו מטעם שליחות, וכפי שלמד באור שמח (איסו"ב יד, יג) מכך שבדיעבד גיור לשם אישות תקף, למרות שהמגייר מָעַל בשליחות חכמים, שהורו שלא לגייר לשם אישות. וכ"כ פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סא, ועוד. או מפני שהשליחות אינה מתבטלת כאשר עברו על הוראות חכמים, כל עוד לא קבעו חכמים שבאופן זה הגיור בטל. והביאו ראיה מכך שאף שאסרו חכמים טבילת גר בשבת, בדיעבד אם עבר וטבל – הגיור תקף (בית יצחק יו"ד ח"ב ק, ה). ראו במסורת הגיור יא, ה-ז.
כאשר עברו וגיירו בניגוד לתקנת הקהל במקום מסוים, כמו בקהילת הספרדים החַלַבִּים בארגנטינה, לדעת הרב חזקיה שבתי גיוריהם בטלים, והרב פרנק לא הסכים לבטלם, אבל סבר שהמתגייר שם צריך לחזור ולהתגייר מספק. אולם לדעת הרב עוזיאל, הרב הרצוג והרב עובדיה יוסף הגיורים שבניגוד לתקנה תקפים, וכן דעת רוה"פ, כמבואר במסורת הגיור כז, ז.
