בית הדין צריך לבחון את רצונו של הגר, האם הוא באמת מזדהה עם היהדות ומבקש להצטרף לעם ישראל כדי להביא את דבר ה' וברכתו לעולם. במילים אחרות, בית הדין צריך לבדוק האם הגר מוכן להזדהות עם דבריה של רות הגיורת, שאמרה לנעמי: "עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלוֹהַיִךְ אֱלוֹהָי" (רות א, טז). כלומר להצטרף לעם ישראל, בחינת עַמֵּךְ עַמִּי, ולהצטרף לברית של עַם ישראל עִם ה', בחינת וֵאלוֹהַיִךְ אֱלוֹהָי.
הורו חכמים (יבמות מז, א), שלפני הגיור צריך לשאול את הגר: "מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים, דחופים, סחופים ומטורפים, וייסורים באים עליהם?!" כיום יש לשאול את הגר: למה לך להתגייר? וכי אינך יודע את סבלו הגדול של עם ישראל בעולם הזה, שבמשך הגלות הארוכה עמים רבים רדפו אותנו, וחלקם אף ניסו להשמידנו?! לא מזמן התקיימה השואה הנוראה, ולפני כן פוגרומים רבים וקשים. ואף עתה ישנה אנטישמיות, ורבים חפצים להכחידנו, וכל זה מפני שאנו יהודים. ואם חפץ אתה להתעלות במעלות הצדיקות והמוסר, אינך חייב להתגייר, שכן כל אדם מכל עם יכול להיות צדיק וחסיד מחסידי אומות העולם, ואף לזכות לרוח הקודש. אם הגוי יוותר על בקשת הגיור – נפרדים ממנו בכבוד.
אם הגר עומד על רצונו להתגייר, ממשיכים לברר האם הוא רוצה להיכנס לברית של ישראל עם ה' ולקבל עליו את התורה והמצוות. לשם כך הורו חכמים (יבמות מז, א): "מודיעים אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, ומודיעים אותו עוון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. ומודיעין אותו עונשן של מצוות, אומרים לו: הֱוי יודע, שעד שלא באת למדה זו (להיות יהודי), אכלת חֵלֶב – אי אתה ענוש כרת, חיללת שבת – אי אתה ענוש סקילה. ועכשיו, אכלת חֵלֶב – ענוש כרת, חיללת שבת – ענוש סקילה. וכשם שמודיעים אותו עונשן של מצוות, כך מודיעים אותו מתן שכרן, אומרים לו: הֱוי יודע, שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים… ואין מרבים עליו, ואין מדקדקים עליו".
כלומר, מלמדים את הגר מקצת מצוות, ומודיעים לו שאם יעבור עליהן – ייענש על כך בידי שמיים, ובזמן שהסנהדרין קיימת, בית הדין אף יכול להעניש אותו על עבירות שיעשה בזדון ובהתרסה. ומודיעים אותו כל זאת כדי לבחון אם הוא באמת מוכן לשאת באחריות הגדולה של קבלת התורה והמצוות, שאם אינו מוכן – יירתע ויפרוש מתהליך הגיור. אולם מאידך, הורו חכמים לבאר לגר את ערך המצוות ושכרן, כדי לחבבן עליו. כמו כן, הורו ללמדו לפני הגיור רק "מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות… ואין מרבים עליו, ואין מדקדקים עליו". מפני שגם אם כוונתו לשם שמיים, יש חשש שאם ישמע בבת אחת מצוות רבות וחמורות – יירתע ויפרוש, כי יחשוש שלא יהיה בכוחו ללמוד את כל מצוות התורה ולקיימן (ב"ח רסח, ה, ש"ך ה). אולם אם ילמד את המצוות בהדרגה, במשך הזמן יצליח לקיימן.
בין המצוות שמלמדים את הגר לפני גיורו הן: 'מתנות עניים' – לקט שכחה ופאה שבעלי השדות צריכים להשאיר לעניים, וכן 'מעשר עני' שצריכים להפריש לעניים. וזאת משום שהמצוות שבין אדם לחברו הן כלל גדול בתורה. בנוסף, ייתכן שהגר יהיה עני, ואם ילמדו אותו מצוות אלו, ידע כיצד להתפרנס, וכפי שרות המואבייה התפרנסה בימי עוניה מליקוט מתנות עניים. בנוסף, היה חשש שאם תהיה לגר שדה ולא ידע שזכותם של העניים לקחת ממנה לקט שכחה ופאה, יחשוב שהם גונבים ממנו, ואולי כדי להגן על רכושו יקום להורגם, כפי שהיה מקובל אצל הגויים, וכדי למנוע זאת הוצרכו ללמדו הלכות אלו (יבמות מז, ב).
