חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ג – הלימוד שלקראת הגיור

בעבר תהליך הודעת "מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות" היה קצר, ותוך ימים ספורים בית הדין היה יכול לגייר את הגר, ולאחר הגיור היה הגר צריך להמשיך ללמוד תורה ומצוות ולהתרגל בהדרגה לקיימן. אולם כיום בדרך כלל בתי הדין דורשים לימוד ממושך יותר לפני הגיור, כמה סיבות לכך: ראשית, העולם כולו נעשה מלומד יותר. כל מקצוע דורש כיום לימוד משמעותי, על אחת כמה וכמה שלימוד היהדות שכולל אמונות ודעות, הלכות ומנהגים, מצריך כיום לימוד ארוך יותר. יתירה מזו, בימינו אנשים נחשפים לדעות, דתות, תרבויות והלכי רוח מכל העולם, ובהתאם לכך, גם לימוד אמונת ישראל, תורתו ומצוותיו, צריך להיות ארוך ומשמעותי יותר. בנוסף, בעבר היו רגילים יותר לציית למצוות הדת, ולכן ניתן היה לדחות את לימוד רובן המכריע של המצוות לאחר הגיור, תוך הנחה שכל מצווה שהגר ילמד לאחר הגיור יתרגל לקיימה. אולם כיום אנשים פחות רגילים לציית למצוות הדת, ולכן הלימוד שלקראת הגיור צריך לכלול יותר לימוד מצוות מעשיות והתרגלות בקיומן, כדי שהמתגייר יוכל לבחון אם הוא רוצה לקבל על עצמו את מצוות התורה.

בנוסף, רבים מהמתגיירים כיום הם בני זוג של יהודים או צאצאיהם, והם מבקשים להתגייר כדי לחזק את זהותם היהודית בלא שהם יודעים שהזהות היהודית כוללת התחייבות במצוות התורה. לפיכך יש צורך להאריך יותר בלימוד המצוות.[1]


[1]. לדעת רובם המכריע של הפוסקים מותר ומצווה ללמד תורה את הבא להתגייר, וכפי שאמרו חכמים (יבמות מז, א), שעוד לפני הגיור "מודיעים אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, ומודיעים אותו עוון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. ומודיעים אותו עונשן של מצוות". וכ"כ מהרש"א (שבת לא, א), מחנה חיים (יו"ד א, ז), מצפה אריה (תניינא יו"ד מ), הרב צבי הירש גרודזנסקי (המאסף יח, א, ד), הרב טכורש (כתר אפרים סי' נא), הרב יהודה גרשוני (קול יהודה עמ' תקפט), הרב שלום משאש (תבואות שמ"ש יו"ד קד; שמ"ש ומגן ח"ג יו"ד סב), אג"מ (יו"ד ג, צ), בית אב"י (ח"א יו"ד צא), ועוד. וכ"כ המאירי סנהדרין נט, ב,  שמצווה לגוי ללמוד שבע מצוות בני נח, "וכל שכן אם חקירתו הוא על דעת לבא עד תכלית שלימות תורתנו ויתגייר". ויש מחמירים וסוברים שאין ללמד את המתגייר תורה עד אחר גיורו, משום שאמרו חכמים (חגיגה יג, א; סנהדרין נט, א), שאין ללמד תורה לנוכרי. וכ"כ שדי חמד (כללים, מערכת ה-ג, נה, ס"ק כו); דברי מלכיאל (ו, יט, וראו מסורת הגיור כב, ו). וכך משמע מרע"א (שו"ת רע"א קמא מא, אולם באג"מ יו"ד ג, צ, ובני בנים ג, יג, ביארו שלא הכריע כך).

יש סוברים שאסור למתגייר לשמור שבת לפני גיורו, על פי דברי חכמים שנוכרי ששבת חייב מיתה (סנהדרין נח, ב), וכ"כ דברי יוסף (ב, כד) וגירות כהלכתה (א, ח), וראו להלן בהערה 14. אולם כיוון שרוצים שיתרגל לשמור שבת, לדעתם יש להורות לו לעשות בכל שבת מעשה אסור אחד. אולם להלכה מותר למי שבהליך הגיור לשמור שבת, הואיל ואינו בודה בכך דת לעצמו או מנסה לחקות את היהדות, אלא להיפך, לומד לשמור שבת לקראת הגיור (להורות נתן א, לח), וכן מוכח מתוספות ישנים (יבמות מח, ב, 'זה'), וכן למד הרב טיקוצ'ינסקי מדברי הרמב"ם (המאסף י, מ). יש אומרים שגם לא יניח תפילין עד הגיור, אולם למעשה, כדי שיתרגל במצווה, מותר ואף רצוי שיתרגל להניח תפילין בתפילה, וכ"כ דברות אליהו י, יב.

כתב בספר חסידים (תר"צ), שבעת תהליך הגיור, אף שעדיין מותר למתגייר לאכול נבלות וטרפות, אין ראוי שיהודים יתנו לו לאכול מאכלים לא כשרים, אלא ראוי שיאכל כיהודים. ורק לעניין היין, כל עוד לא התגייר, אם נגע ביין בידו או שתה ממנו, היין נאסר בשתייה ליהודי אך לו הוא מותר. אסרו חכמים להזמין נוכרי לסעודת יום טוב שמא ירבה בשבילו (פנה"ל מועדים ג, ה), אבל מותר להזמין מתגייר שבתהליך גיור, ובתנאי שיְלַמדו אותו שההיתר לבשל ביום טוב הוא רק עבור יהודים שחייבים במצוות החג, ובאופן זה אין חשש שיטעו לבשל עבורו (הרחבות שם ו).

תפריט