משום כבוד התורה, צריך להקפיד לכותבה בשורות ישרות, ולכן הלכה למשה מסיני שאסור לכותבה בלא שרטוט (גיטין ו, ב). השרטוט הוא חריטה של קו על הקלף שיוצרת בו שורות, כדי שהסופר יכתוב את האותיות כשהגג שלהן צמוד לקו השרטוט, ועל ידי כך יכתוב ישר (להלן י, ה).
הורו חכמים שגם הכותב פסוקים באותיות סת”ם שלא במסגרת כתיבת סת”ם, צריך להקפיד לשרטט את השורה הראשונה. אמנם כיוון שאין מדובר בכתיבת ספר תורה או מזוזה, את השורות הבאות אין צורך לשרטט, אלא הכותב יישר אותן על סמך השורה הראשונה שכתובה ישר בזכות השרטוט. כמו כן, כיוון שאין מדובר בכתיבה של מצוות סת”ם, אפשר לשרטט את השורה הראשונה בעיפרון, ולאחר כתיבת הפסוק – אפשר למחוק את השרטוט. כמו כן, אם היה קו מודפס על דף, אפשר להחשיבו כשרטוט תוך הקפדה לכתוב את המילים בצמוד אליו.
גם הכותב דברי תורה ובהם שלוש מילים מפסוק בכתב סת”ם, אם הן בשורה הראשונה, צריך להקפיד לשרטט לפני כתיבתן.[11]
כתב ר”ת, שרק אם כותב פסוק בשורה הראשונה צריך לשרטט תחתיו, אבל בשורה השנייה אינו צריך לשרטט, שהואיל והשורה הראשונה כבר כתובה, יוכל ליישר את שאר הכתב על פיה. וכן דעת רמב”ן (גיטין ו, ב) ורא”ש (מגילה ב, ב). ואמנם יש חולקים (תשב”ץ א, ב), אבל הלכה כר”ת (רמ”א רפד, ב).
יש מחמירים לחייב שרטוט גם בפסוקי מליצה שכותבים בשורה הראשונה באגרת שאדם שולח לחברו (רמב”ן גיטין שם, סמ”ג עשין כג, ולכך נטה ש”ך רפד, ב). ויש אומרים שחובת השרטוט היא דווקא בפסוק שמיועד ללימוד (תוס’ גיטין ו, ב, ‘אמר’ בשם ר”ת וריב”א; רא”ש; ר”ן), וכ”כ בשו”ע (רפד, ב).
לגבי מספר המילים המחייב שרטוט, מובא בגיטין (ו, ב): “א”ר יצחק: שתים כותבין, שלש אין כותבין. במתניתא תנא: שלש כותבין, ארבע אין כותבין”. יש מקילים שרק ארבע מילים ומעלה צריכות שרטוט (שו”ת ר’ יהושע הנגיד יד; רבינו ירוחם ב, ב). אולם רוב הפוסקים החמירו להצריך שרטוט כבר בשלוש מילים (בה”ג בתוס’ שם ‘א”ר יצחק’; רא”ש מגילה ב, ב; תשב”ץ א, ב; שו”ע רפד, ב).
