ה – המצווה לנשים ולבני הבית

[6]. בספר החינוך (מצווה תריג) מבואר שחובת כתיבת ספר התורה מוטלת על הזכרים בלבד, שחייבים במצוות תלמוד תורה בכל יום ובכל לילה, אבל נשים פטורות מכתיבת ספר תורה. וכ”כ מהר”ם שיק (על תרי”ג מצוות). מנגד, לשאגת אריה לה, נשים חייבות במצוות כתיבת ספר התורה, כי רק מלימוד עיוני שאינו נצרך להדרכת חיי תורה ואמונה נשים פטורות, אבל בלימוד ההלכה למעשה ויסודות האמונה והמוסר – חייבות, ולכן נשים מברכות בכל בוקר את ברכות התורה. ועוד, שמצוות כתיבת ספר תורה אינה תלויה במצוות תלמוד תורה, אלא היא מצווה בפני עצמה. וכשם שנשים חייבות במזוזה למרות שאינן כשרות לכתיבתה, כך חייבות שיהיה להן ספר תורה. וכ”כ ערוה”ש (ער, ו), ודייק מהרמב”ם שנשים חייבות. ובמנחת חינוך (תריג, ט), כתב שלפי הדרישה (רפא, א; מובא בש”ך רפא, ו) בדעת הרא”ש, נשים כשרות לכתיבת ס”ת, וממילא חייבות במצווה, אבל לשאר הפוסקים נשים פסולות לכתוב ספר תורה (כמבואר להלן י, א), ולכן פטורות ממצוות כתיבתו. וכ”כ רבים שנשים פטורות, ומהם: שיורי ברכה (ער, א), דעת קדושים (ער, ב), קסת הסופר (א, לשכת הסופר ג), תשובה מאהבה (א, כד). וכן דעת יד שאול (ער, א), והוסיף ש”על פי הרוב מה שקנתה אשה – קנה בעלה”, וממילא לא ניתן לחייבה. אמנם ברור שאשה שתתרום ספר תורה או תשתתף במימונו, תקיים מצווה (נהר מצרים ס”ת י). כל זה לגבי החלק הראשון במצווה, אולם לגבי קניית ספרי קודש שבהם נשים צריכות ללמוד בפועל, חייבות, כמבואר למעלה (וע’ דעת כהן קסח). ואף שאין לכך מקור, כיוון שעם ריבוי התורה והחכמה חיוב נשים במצוות תלמוד תורה עלה והתעצם מאוד, ומצוות קניית הספרים נועדה לשם לימוד התורה, מתחייב שיהיו לנשים ספרים שיוכלו לקיים בהם את מצוות תלמוד התורה שלהן.