מותר לקרוא את ‘שמע’ בעמידה או בישיבה או בשכיבה על צידו. ואמנם לדעת בית שמאי צריך לקרוא את ‘שמע’ בערב בשכיבה, ובבוקר בעמידה, שנאמר: “וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ”. אולם ההלכה כבית הלל, שפירשו שכוונת התורה להורות את זמנה של קריאת שמע, שהוא בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שקמים, אבל לגבי תנוחת הקורא אין שום הגבלה (ברכות י, א; שו”ע סג, א).
אפשר ללמוד מהלכה זו, שהאמונה אינה דבר מנותק מהעולם, שרק בתנוחה מסוימת אפשר לבטאה; אלא האמונה המתבטאת בקריאת שמע שייכת לכל מצבי חייו של האדם בעולם הזה, ולכן אפשר לקרוא את ‘שמע’ בכל מצב.
מעיקר הדין, אפשר לקרוא את ‘שמע’ בהליכה, שנאמר: “וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ”. אלא שאמרו חכמים שאין ראוי שאדם יקבל על עצמו עול מלכות שמים כדרך עראי, לפיכך נכון שהמהלך בדרכו יעמוד בעת קריאת הפסוק הראשון של שמע (שו”ע סג, ג; מ”ב ט). אסור לאיש לקרוא את ‘שמע’ בשכיבה על הגב או הבטן, כי אין זו קריאה דרך כבוד (שו”ע סג, א; ועי’ שו”ע אה”ע כג, ג; להלן כו, 3).[8]
מפני חשיבותה של הפרשה הראשונה, שבה אנו מקבלים על עצמנו עול מלכות שמים, צריך אדם להיזהר בשעת קריאתה שלא לעסוק בשום דבר אחר, ולא ירמוז בעיניו או באצבעותיו או בשפתיו (שו”ע סג, ו).
