פרק ג – ברכת המוציא

א,א – על חשיבותו של הלחם שיש בו מלאכה אנושית יסוד ההסבר שהלחם מבטא את המעלה האנושית, מבואר במהר"ל נתיב העבודה יז: "ואין ראוי שיהיה

ב,א – עשר מצוות בפת עשר מצוות בפת, כתב הטור שהם: א) לא תחרוש בשור ובחמור (דברים כב, י). ב) כלאים. ג) לקט. ד) שכחה.

ג,א – זמן תחילת הבציעה בשבת כתבתי שלא יתחיל לבצוע בשבת את החלה, כדי לשמור על שלמות החלה, שתהיה מהודרת ללחם משנה. וכ"כ תשב"ץ קטן

ד,א – הערה 4 – התכוון לצאת בשמיעת הברכה ודיבר לפני שאכל עיקר הרחבה זו הובאה בפניני הלכה שבת ה, 8, וכאן הדברים מובאים ביחס

ה,א – המקור בגמרא אימתי חובה לטבול במלח יסוד הדין בברכות מ, א: "אמר רבא בר שמואל משום רבי חייא: אין הבוצע רשאי לבצוע עד

ו,א – האם כשאוכל פת רק כדי לפטור שאר מאכלים אכן פוטרם כתב מ"א קעז, א, שאם אינו חפץ לאכול פת, והוא אוכל ממנה רק

ז,א – המשך הערה 8 – דין פירות בסעודה ואם הוא מתכוון לאכול את הפירות לשביעה אלא שיש עוד מאכלים, כדוגמת בשר, שנאכלים באותה סעודה

ח,א – פת הבאה בכיסנים בתוך הסעודה שלושה פירושים נזכרו בדברי הראשונים לפהב"ב. הראשון, שהוא מיני מאפים ממולאים במיני מתיקה כפרג, קקאו, אגוזים, כדוגמת אוזני

ט,א – דין אחר הסעודה במזונות בסעודות גדולות מאוד (להערה 10) כתבתי למעשה על פי רוה"פ, שאין כיום דין 'אחר הסעודה'. וממילא להלכה, גם על

י,א – דין המחליט לסיים סעודתו – הרחבת הערה 11 למדנו שחוששים לדעת תר"י ור"ן, שאם אחר שהחליט לסיים את סעודתו נמלך להמשיך, אינו מברך,