ד – אימתי טוב שאחד יוציא את חבריו בברכת 'המוציא'?

פורסם בקטגוריה פרק ג - ברכת המוציא. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/10-03-04/

ד,א – הערה 4 – התכוון לצאת בשמיעת הברכה ודיבר לפני שאכל

עיקר הרחבה זו הובאה בפניני הלכה שבת ה, 8, וכאן הדברים מובאים ביחס לברכת 'המוציא' ובמעט הרחבה: אם אחד השומעים דיבר לפני שאכל מפרוסת 'המוציא', למרות שהמברך כבר אכל, השומע שהפסיק לא יצא ידי חובתו וצריך לברך בעצמו, כ"כ התוס' (פסחים קא. ד"ה 'ורבי יוחנן'), רא"ש (שם פ"י ה), מרדכי ורוב הראשונים. וכ"כ הב"י בסימן קסז (ו-ז), והטעם, ש"כל אחד ואחד חייב לברך כדי לאכול, וכשאחד מברך לכולם הוי כאילו כל אחד בירך לעצמו, וכשהוא מפסיק בין ענייתו אמן לטעימתו הוי הפסק וצריך לחזור ולברך. וזה נראה לי ברור". וכן הסכימו רוב האחרונים (מהריק"ש, מג"א יט, ט"ז ח, פר"ח ו, א"ר יג, ברכ"י ג, גר"ז י, מ"ב מג ועוד רבים).

לעומת זאת, יש ראשונים שכתבו, שמכיוון שברכתו של הבוצע חלה על עצמו ממילא חלה גם על השומעים, ולכן אף שהשומע דיבר לפני שאכל, רשאי בדיעבד לאכול בלא לברך שוב (רוקח, או"ז, ראבי"ה, ריטב"א). וכך פסק הרמ"א (קסז, ו). והסכים עמו בערוך השולחן (טז).

למעשה, יש שחששו לספק ברכות והורו שהשומע לא יברך בעצמו, וכ"כ בבא"ח אמור טז, הליכות עולם ח"א אמור ה, אור לציון ח"ב יב א, ברכת ה' ח"א פ"ד ג. אבל במ"ב קסז, מג, כתב, שכמעט כל האחרונים חולקים על הרמ"א וסוברים שכל מי שהפסיק בין שמיעת הברכה לאכילתו חייב לחזור ולברך. וכ"כ בכה"ח קסז, נח, וביאר שאף שבדרך כלל ספק ברכות להקל, כאן שלא בירך ממש אלא רק שמע את הברכה – אין אומרים כלל זה אלא הולכים אחר דעת רוב הפוסקים. וכ"כ בשש"כ מח, ו.

ואם זה שבירך דיבר לאחר 'המוציא' אבל השומעים לא הפסיקו, אע"פ שהמברך חייב לברך שוב, לגבי שאר השומעים, הרבה אחרונים כתבו שאינם צריכים לברך שוב, שהרי ענו אמן והרי הם כאילו בירכו בעצמם, והם לא עשו הפסק וממילא לא הפסידו את ברכתם (בית עובד, פמ"ג קסז מש"ז ח, רע"א ריג, שד"ח אס"ד מערכת ה"א י, בא"ח אמור טז, כה"ח קסז, נט). ויש שכתבו שהשומעים לא יצאו ועליהם לברך בעצמם או לכוון לברכה השנייה של המברך (חקרי לב, שו"ת לב חיים ח"ב ח). והעיקר כדעה ראשונה, ועוד שספק ברכות להקל (יבי"א ח"ח עמ' קטז בהערה, ברכת ה' ח"ד ד, ד).

ד,ב – בסעודה רבת משתתפים אימתי עדיף שאחד יברך לכולם

כתבתי שבסעודה רבת משתתפים אף שכולם התאספו לאכול יחד, מוטב שבכל שולחן יברך אחד לכל יושבי השולחן, מפני שאם ימתינו לכל המשתתפים, ייווצר הפסק גדול מדי בין הנטילה לברכה. ובהערה הוספתי שקשה לקבוע לזה גדרים. ויש להוסיף עוד שיקול, בשבת, כאשר אחד מקדש לכולם, הם יותר מאוחדים, ויש יותר מקום שכולם ייצאו בברכת המקדש. אמנם גם בזה, אם הם רבים מאוד, או שאינם מאורגנים לנטילה מהירה, עדיף שבכל שולחן יברכו לעצמם. ואף חברי שולחן אחד, אם חלקם מתעכבים הרבה, אין צריך להמתין להם. כי בזה שהתעכבו הראו שלא קבעו עצמם להתחיל יחד.

ד,ג – הערה 5 – האם בברכת יין ופירות נכון שאחד יברך לחבריו

כתבתי בהערה: כשאוכלים יחד פירות וכיוצא בהם, לשו"ע טוב שאחד יברך לכולם, ולרמ"א עדיף שכל אחד יברך לעצמו. עיין במ"ב ריג, יב, שכיום אפילו על יין נוהגים שכל אחד מברך לעצמו, כי אינם קובעים עצמם עליו. ועוד הוסיף, שכיום אין רגילים לפטור אחד את השני כמעט בשום מאכל, אף שהוא נגד הדין, ואפשר משום שאין הכל בקיאים להתכוון לצאת ולהוציא. ע"כ. ולמעשה נראה שאם קבעו על יין, טוב שיוציא אחד את חבירו. ואמנם כתב בשו"ע קעה, ה, לגבי ברכת 'הטוב והמטיב', שמוטב שכל אחד יברך לעצמו, דחיישינן שמא יקדים קנה לושט. אלא שאם הם עוצרים כדי לשתות יחד, אין חשש, ומוטב שאחד יברך לכולם. ועוד, שכיום שיושבים ואין מסבים, לדעת הפרישה ודעימיה אין חשש סכנה, ולכן נוהגים להקל לשוחח בסעודה (עיין להלן יג, ח).

עוד עיין במ"ב ריג, יא, שאם אוכלים פירות בתוך הסעודה, כיוון שהתוועדו ללחם, מועילה קביעותם גם לפירות, וטוב שאחד יברך לכולם.

ועיין עוד להלן יב, ז, ובהרחבה שם.

פורסם בקטגוריה פרק ג - ברכת המוציא. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן