ה – אם צריך לטבול את הפת במלח

פורסם בקטגוריה פרק ג - ברכת המוציא. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

ה,א – המקור בגמרא אימתי חובה לטבול במלח

יסוד הדין בברכות מ, א: "אמר רבא בר שמואל משום רבי חייא: אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או לפתן לפני כל אחד ואחד (הרי שצריך לטבול הפת במלח). רבא בר שמואל אקלע לבי ריש גלותא, אפיקו ליה ריפתא ובצע להדיא (הרי שלא צריך). אמרו ליה: הדר מר משמעתיה? אמר להו: לית דין צריך בשש". רש"י: "בשש – עכוב, כמו: בושש רכבו (שופטים ה'), כלומר: פת נקיה היא זו, ואין צריכה לפתן".

ה,ב – בביאור ההידור לטבול הפת במלח עפ"י הסוד

כתב מ"א קסז, טו, בשם המקובלים, שעל פי הסוד יש לטבול את פרוסת המוציא במלח. והרבה אחרונים כתבו דבריו: באר היטב ח, יד אהרון הגהות הטור, שו"ת תורה לשמה ת"ק, חסד לאלפים ט, ערוך השולחן יב ועוד. והטעם, שהלחם רומז לחסד והמלח לגבורה, ועל ידי טבילת הלחם במלח, ממתקים את הגבורה, שמצרפים גם אותה לסייע ללחם שרומז לחסד. ויש שכתבו שצריך לטבול את הלחם שלוש פעמים במלח (חיד"א, שועה"ר ח, מ"ב לג). והוסיף בחסד לאלפים קסז, ט, שיש מצוה שנשים יניחו את המלח על השולחן לתקן את חטאה של אשת לוט (עיין ב"ר פרשה נא. עיין כה"ח קסז, לז). וכל זה להידור, אבל מצד הדין אין צורך לטבול את הפת שלנו במלח.

פורסם בקטגוריה פרק ג - ברכת המוציא. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן