הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ח – דין עוגות ומזונות בסעודה

ח,א – פת הבאה בכיסנים בתוך הסעודה

שלושה פירושים נזכרו בדברי הראשונים לפהב"ב. הראשון, שהוא מיני מאפים ממולאים במיני מתיקה כפרג, קקאו, אגוזים, כדוגמת אוזני המן ושטרודל תפוחי עץ (ר"ח). השני, מאפים שהוסיפו לבצק שלהם טעם שיוצר שינוי ביניהם ללחם, כקוראסון שיש בו מתיקות. או מלאווח, שמוסיפים לבצקו הרבה שמן (רמב"ם). השלישי, מאפים קשים שאדם כוססם בשיניו, כדוגמת בייגלה, קרקרים ומציות (רב האי גאון).

יש סוברים ששלושת הפירושים הללו חולקים, כלומר לכל פירוש, סוג אחד הוא פהב"ב, ועל השניים האחרים צריך לברך 'המוציא', שכן הם סוג של לחם. אלא שאין הכרעה כמי הלכה, ומספק פסק השו"ע קסח, ז, שעל כל אחד משלושת המינים הללו, אם לא קבע סעודה, יברך 'מזונות'. ואם יאכל מאחד מהם כקינוח בסעודה, אף שמגמת אכילתו לקינוח, לא יברך 'מזונות', כי אולי הוא פת. וכ"כ דגמ"ר, רע"א, אבן העוזר, לבושי שרד, חסד לאלפים יג, ח"א מג, ט, קצוש"ע מג, ו, דעת תורה לסעיף ח. וכ"כ בבאו"ה קסח, ח, 'טעונים'.

לעומת זאת, יש שביארו שאין מחלוקת בין הפירושים אלא הם שלוש דוגמאות לפהב"כ, ועל כולם מברכים בוודאות 'מזונות'. וכך משמע מכמה ראשונים: תוס', מרדכי, שבה"ל. וכ"כ מ"א קסח, כב, ט"ז י. וכ"כ במאמר מרדכי יד, וכתב שכך אפשר להסביר בדעת השו"ע. וכ"כ בית אפרים או"ח יב, וערוה"ש קסח, כג. לפי זה, האוכל בסעודה מכל אחד משלושת סוגי פהב"ב, אם הוא אוכלו לקינוח, הואיל ולא בא מחמת הסעודה, לא נפטר בברכת 'המוציא' וצריך לברך עליו 'מזונות'.

ויש אומרים, שבכל אופן, גם אם היה ברור שמדובר בפהב"ב, כיוון שהם משביעים ואוכלים אותם בתוך הסעודה, הרי שהם מצטרפים למגמת הסעודה ונפטרים בברכת 'המוציא'. וכ"כ הרשב"א (ברכות מא, ב). והסברה בזה, שכן מצינו שכאשר אוכלים מהם כשיעור קביעות סעודה ברכתם 'המוציא', וא"כ יש מקום לומר שגם כשהם מצטרפים לקביעות סעודה ברכתם 'המוציא'. וכתב הרשב"א, שאמנם מעיקר הדין, אם היה אוכל פהב"ב אחר הסעודה, היה צריך לברך לפניו 'מזונות' ואחריו יצא בברהמ"ז. אלא שכיום אין דין אחר הסעודה (עיין ג, ט, 10), לפיכך אין לברך כלל על פהב"ב בסעודה. וכ"כ המאירי, תשב"ץ, פרדס לרבנו אשר בר חיים. ולדעת ההשלמה והמאורות, גם אם היה דין אחר הסעודה, אין לברך על פהב"ב אחר הסעודה, מפני שהיא כלחם. לסיכום, לכל הדעות הללו, גם אם יהיה ברור שהוא אוכל פהב"ב לקינוח, כל שהוא בסעודה, אינו מברך עליו 'מזונות'. וכן סיכם בברכת ה' ח"ג י, עו, להלכה.

ח,ב – למעשה יש לנו שלוש דעות:

לדעה הראשונה: אין מחלוקת בין שלושת הפירושים, וכל שאוכל בסעודה פהב"ב לקינוח, מברך 'מזונות'. ויש מעטים שנוהגים כך למעשה, וכ"כ הרב אליהו (קצוש"ע מג, ט), וכיוצא בזה נמסר בספר 'עלהו לא יבול' א, ע' קה בשם הרב אויערבאך, אלא שהוסיף שאם הוא רגיל לאוכלם בסעודה, כבר אינם לקינוח אלא הם נחשבים כחלק מהסעודה ולא יברך. וכ"כ בקצשו"ע המקוצר (רצאבי) ח"א ע' רנו.

לדעה השנייה: רק כאשר ידוע בוודאות שלכל שלושת הפירושים הוא אוכל פהב"ב לקינוח – יברך 'מזונות', אלא שהואיל ויש מחלוקת בין הפירושים, רק במקרים נדירים יימצא שיאכל פהב"ב לכל הדעות. למשל בקלאווה וחלק מאוזני ההמן (עם מעטה קשה). וכ"כ למעשה: באו"ה קסח, ח 'טעונים', אול"צ ח"ב יב, י, ילקוט יוסף קעז, ג (בהרחבה רבה ובשם אביו), אבני ישפה ח"ג טז, א-ב, שעה"ב ח, יט-כא.

והוסיף בבאו"ה שם, שאם יאכל מאפה ממולא (כדוגמת אוזני המן, קרם שניט), כיוון שלדעת רוה"פ זהו פהב"ב, המברך לא הפסיד. וכמה מספרי זמננו העתיקו את דבריו.

לדעה השלישית: גם אם ברור בוודאות שהוא אוכל פהב"ב, לא יברך 'מזונות', שהואיל ויש לה קצת גדר של פת, והיא נכללת בסעודה, ברכת הפת פוטרתה. וכ"כ למעשה ברכ"ה ח"ג י, עו, הלכה ברורה ח"ח באוצרות יוסף סי' יא, שבט הלוי ח"ג, י, ב. וברבבות אפרים ח"ב מב, מסר בשם החזו"א, שעדיף לא לאכול פהב"ב בסוף הסעודה, כדי לצאת מהספק.

ח,ג – הלכה למעשה בפהב"ב בסעודה

אמנם מצד הסברה היה נראה יותר שפהב"ב לקינוח אינה בכלל הדברים הבאים מחמת הסעודה, ולכן היה ראוי לברך עליה 'מזונות', ק"ו כאשר הוא אוכלה לאחר הסעודה, שמצינו פוסקים שסוברים שגם היום, אחר שפינו את הכלים של המנה העיקרית, עדיין ישנו דין של אחר הסעודה (עיין להלן הלכה ט, 10). אלא שמספק לא יצאנו, הן ספק אם נחלקו הפירושים בגדר פהב"ב, ויותר מזה, ספק מצד דעת הרשב"א ודעימיה, שהואיל ומדובר בפהב"ב שהיא משביעה, אפשר שהיא נכללת בסעודה. ולכן הטוב ביותר שלא לאכול פהב"ב בסעודה, וכפי שכתב החיד"א בטוב עין יח, נב, וכך משמע מדעת הרבה אחרונים, ובכללם כל הסוברים כדעה השלישית, ואף הסוברים כדעה השנייה (מלבד במקרה שאוכל פהב"ב לכל שלוש הפירושים).

ח,ד – עצות לצאת מהספק

בח"א מג, ט, כתב עצה, שיכוון בעת שהוא מברך 'המוציא' לפטור את פהב"ב, שהואיל ומצד הדין אם בירך 'המוציא' על מזונות – יצא, גם כאן אם כיוון במפורש לפטור את המזונות – יצא. ע"כ. אמנם נלענ"ד שאין זה לכתחילה כמו לדחות את אכילת המזונות לאחר ברהמ"ז, מפני שאם אכן צריך לברך עליהם 'מזונות', הרי שכאשר פוטרם בברכת 'המוציא' הפסיד ברכה. ומ"מ עצתו של הח"א חשובה, מפני שרבים רוצים לאכול בסוף הסעודה מזונות. והעתיקו את דבריו למעשה בקצוש"ע מג, ו, כה"ח קסח, מט, שבט הלוי ח"ג י, ב, ברכ"ה ח"ג י, עו. ועל ידי סברתו של הח"א אפשר ללמד זכות על רבים, שהואיל וידוע שבסעודות חשובות מגישים בסוף מאפי מזונות, ואין מברכים עליהם אלא בפועל הם נפטרים בברכת 'המוציא' שבתחילה, הרי שכל המברך כיום 'המוציא' בעצם מתכוון לפטור גם את המזונות.

ובבן איש חי פנחס כב, כתב שהרוצה לאכול פהב"ב בסעודה, יזהר להביא דבר שברכתו 'שהכל', ויכוון בברכת 'שהכל' להוציא גם את המזונות.

ועוד עצה טובה מאוד, שיאכל מזונות מבושלים שנועדו לקינוח, כביסלי, שאז לכל הדעות יברך עליהם 'מזונות'.

ח,ה – העצה שיכוון ב'המוציא' שלא לפטור מזונות, ויברך עליהן בסעודה

באול"צ ח"ב יב, י, כתב את דברי הח"א ובא"ח והוסיף שתי הצעות. האחת, שיכוון במפורש בברכת 'המוציא' שלא לפטור את המזונות, ואז לפי דעתו כל הפוסקים יסכימו שיצטרך לברך 'מזונות' על פהב"ב. ודומה הדין למי שאוכל תפוח ובננה, שיש על הבננה ספק אם היא עץ או אדמה, שאם בירך בתחילה על התפוח, למרות שאולי הבננה גם עץ, לא פטר אותה, כי מן הסתם הוא מעוניין לברך על הבננה 'אדמה' כמקובל. וכן כאן, אם מכוון במפורש שלא לפטור את המזונות, לא פטרם. ואמנם אולי לדעת התבואות שור (יו"ד יט, יז) כוונתו לא תועיל, שכן לדעתו המתכוון לשחוט שתי בהמות והתכוון בברכה שבירך על השחיטה שתחול רק על הבהמה הראשונה, אינו יכול לברך שוב על הבהמה השנייה, כי בעל כורחו ברכתו חלה גם על השנייה. אבל לדעת הפר"ח ורוה"פ כוונתו מועילה (יבי"א ח"ח כו). ואף שלעניין שחיטה אם יכוון שברכתו לא תחול על הבהמה השנייה, עשה שלא כדין, כי גרם לברכה שאינה צריכה, כאן שעל ידי כוונתו הוא יוצא מספק, אין כאן ברכה שאינה צריכה. ועוד, שאפילו לתבואות שור, אולי בזה יודה, שכן אין מדובר בדבר שווה ממש כמו שתי שחיטות, אלא בזה שברכת 'המוציא' אולי פוטרת את המזונות, וכשיכוון שלא לפטור, כוונתו תועיל. ויותר מזה כתב במגן גיבורים קסח, כט, שאפילו אם לא כיוון ב'המוציא' שלא לפטור את המזונות, אכן לא פטר אותם, שכן רגילים לברך על פהב"ב 'מזונות'. גם בשעה"ב ח, הערה מז, הביא עצה זו.

ובקרן לדוד או"ח נט, חושש לדעת התבואות שור, ואומר שכוונה שלא לפטור ב'המוציא' תועיל רק בצירוף שגם יצא מחוץ לביתו כדי לעשות שינוי מקום. אמנם למעשה אין לחוש לזה, שכן ממילא יש עוד צדדים רבים מאוד לחייב ברכת 'מזונות' על פהב"ב שאוכלים בסעודה, וכאן שגם כיוון במפורש שלא להוציא בברכת 'המוציא' את פהב"ב, בוודאי צריך לברך עליה 'מזונות' בסעודה.

ויש לשאול, מדוע הח"א והבא"ח לא הציעו זאת. ויש לומר שלדעתם כיוון שהוא ספק, ההלכה שמספק אין מברכים, ואין צורך למצוא דרך שכן יברך. ובמיוחד שאין לכוון במפורש כדי לחייב אותו אח"כ בברכה. אולם האול"צ הולך לשיטתו שאינו חושש לגרום לברכה שאינה צריכה כדי לצאת מספק. ומורה כן אפילו במקומות שאחרים לא נהגו להורות כך (וכפי שכתב באול"צ ח"א או"ח יז, לגבי עניין המובא בהערה 13, ובהרחבות שם). ואע"פ שככלל אין נראה כאול"צ, להוסיף ברכות כדי לצאת מספק, אבל כאן שלרוב הפוסקים ממילא צריך לברך 'מזונות' על פהב"ב שהובאה לקינוח בסעודה, יש מקום לקבל את עצתו.

ונראה שאם כיוון כך פעמים רבות, נעשה הדבר אצלו כרצונו הקבוע, וזו הכוונה הסתמית המלווה תמיד את ברכת 'המוציא' שלו, וגם אם לא יכוון במפורש שלא לפטור את פהב"ב, יוכל לברך עליה 'מזונות' בסעודה.

ח,ו – לאכול מעט מפהב"ב לפני הסעודה

עוד עצה כתב באול"צ שם, שלפני הסעודה יאכל פחות מכשיעור פהב"ב, ובברכת 'מזונות' שיברך אז יפטור את המזונות שיאכל בסעודה. ויש לפקפק קצת על עצה זו, שהרי אולי פהב"ב שאכל היא כדין לחם, וממילא כשבירך עליה 'מזונות' פטר את הלחם. ואמנם אין דעתו לכך, שכן חשב שהוא אוכל מזונות, מ"מ הרי יש שחששו לזה, והוא עצמו באול"צ ח"ב יב, הערה ז, כתב שאם אכל פהב"ב לפני הסעודה כשיעור המחייב ברכה אחרונה, צריך לברך ברכה אחרונה, כדי לנתק את האכילה הראשונה מהסעודה, שאם לא כן, אולי ברכת 'מזונות' על מה שאכל לפני הסעודה תפטור את הלחם.

ח,ז – המברך מזונות על וופל בסעודה – לא הפסיד

האוכל וופל לקינוח בתוך הסעודה, נראה שאם יברך עליו 'מזונות' לא הפסיד. כי בנוסף לכל הסוברים שצריך לברך על מזונות הנאכלים לקינוח בתוך הסעודה, י"א שדין הוופל כ'טריתא', שהוא מאפה מזונות דק ביותר, שגם אם יקבע עליו סעודה ברכתו 'מזונות', כמבואר בשו"ע קסח, טו. ומשמע במ"ב לח, שכך דין הוופל (וכ"כ בפתחי הלכה ח, לג. ועיין בשערי הברכה כג, 177). בנוסף לכך, י"א שאף אם נאמר שאינו טריתא, מ"מ מתקיימים בוופל שלוש ההגדרות של פהב"ב (אול"צ ח"ב יב, י. וכך כתב כדעה עיקרית ב'וזאת הברכה' ברור הלכה יב, ע' 228). ולא כתבתי זאת כחובה, מפני שיש סוברים שהואיל והוופל שלפנינו הוא מכמה שכבות עד שנעשה עבה, יצא מגדר טריתא לגדר מזונות רגילים, ולכן אין לברך עליו בסעודה (הרב אלישיב כמובא בוז"ה שם). וכ"כ בעולת יצחק א, לו, ולדעתו אם יקבעו על וופלים סעודה צריכים לברך 'המוציא'. אמנם למעשה, כתבתי להלן ו, י, שגם אם קבע על ופלים סעודה, יברך 'מזונות' ו'על המחיה'. ועי"ש בהרחבות.

ח,ח – עוגה בחושה (כדוגמת טורט)

יש צד לומר שלפי הדעה השנייה (דעת דגמ"ר ובאו"ה) יברך עליה בתוך הסעודה 'מזונות', שהואיל ובצקה נוזלי, אולי לא תיחשב כלל פהב"ב. ואף אם תיחשב כפת, לכל הדעות תהיה כפהב"ב, שגם אם בצקה אינו נוזלי מספיק או שנוזליותו אינה גורמת לו להיות כטריתא, מ"מ אף שנעשה כמאפה, לא יהיה כלחם אלא ישאר לכל הפחות כפהב"ב. וכיוצא בזה כתב בפס"ת קעז, ז, 43, בשם י"א. אמנם תלה דבריו באג"מ ואינו נכון. אבל לפי מה שכתבנו לחוש לדעת הרשב"א ודעימיה, מכלל ספק לא יצאנו, ואין לברך על עוגת טורט בסעודה.

ח,ט – דין סופגניות בסעודה

בברכ"ה ח"ג י, עז, כתב שאם אוכלים את הסופגניה לשביעה, אכן לא יברכו עליה, אבל אם אוכלים אותה לקינוח, לכל הדעות יברך 'מזונות', וצירף לכך שלוש סברות: א) כך דעת כל הסוברים (תוס' שבה"ל ועוד) שכל סוג של פהב"ב שבאה לקינוח, מברכים עליה בסעודה 'מזונות'. ב) גם לרשב"א ודעימיה, שאין לברך על פהב"כ בסעודה, כאן שהבצק מטוגן בשמן עמוק, הרי הוא כתבשיל. ג) ואף לר"ת שסובר שאם הבצק היה עבה ברכתו 'המוציא', כאן שממלאים אותו בריבה, גם הוא יודה שברכתו 'מזונות'. וכך דעת הרב מאזוז (הובא ברכת יוסף יג).

לעומת זאת, רבים כתבו שיש לחוש לדעת ר"ת, ולכן מחמת הספק לא יברך על סופגניות בסעודה.

וכן יש לחוש לדברי הגינת ורדים או"ח כלל א, כד, שסובר שאם יאכל סופגניות כשיעור קביעות סעודה , לכל הדעות יברך 'המוציא' וברכת המזון, כי למרות שהן מבושלות בשמן עמוק, הן דומות לפת. ע"כ. לפי זה, אם אוכלם בסעודה, לדעת הרשב"א ודעימיה, אין לברך עליהן 'מזונות'.

וכך כתב למעשה בבאו"ה קסח, יג, 'וירא', שלא יברך 'מזונות' על סופגניות בסעודה, וסיים בשתי עצות: האחת, שיכוון לאכול את הסופגניה לשביעה ולא לקינוח, וכפי שכתב במ"ב קסח, מא, (רבים הקשו על זה, שהיאך יכוון על דבר שהוא קינוח שיהיה לשביעה, וכ"כ מעדני אשר כד. ובפני השלחן ע' נז, כתב שאם אינו אוכל כדי שובעו ומתכוון להשלים שביעתו בסופגניה – העצה מועילה). והעצה השנייה, שיכוון במפורש ב'המוציא' לפטור גם את הסופגניה, וכפי שהציע הח"א מג, ט, לגבי כל פהב"ב בסעודה.

וכ"כ עוד פוסקים שיש לחשוש לספק, ולכן אין לברך על סופגניה בסעודה, כך דעת הגרש"ז אויערבאך, אול"צ ח"ב יב, י, ברכת יוסף יג, וכן מובא בוזאת הברכה בירור יב, 4. וע' בשעה"ב ח, הערה מד.

אלא שעדיף שלא לאוכלן בסעודה, מפני שאם אוכלן בסעודה, לדעת רוה"פ היה צריך לברך 'מזונות', ורק מפני חשש לדעת ר"ת וגינת ורדים, אינו מברך. ולעומת זאת, אם יאכלן שלא בסעודה, יברך עליהן, ורק יהיה ספק אם יקבע עליהן סעודה מה יברך: 'המוציא' או 'מזונות', 'על המחיה' או ברהמ"ז, ובזה אם יברך 'מזונות' ו'על המחיה', יצא ידי חובתו. מה עוד שכך הדין לדעת רוה"פ, שצריך לברך עליהן 'מזונות' ו'על המחיה', וכמבואר להלן פרק ו' הערה 9, ובהרחבות שם. וכ"כ באול"צ ח"ב יב, י, בהערה, שעדיף לאכול סופגניות שלא בסעודה.

ח,י – האוכל ביסלי בתוך הסעודה לשביעה לא יברך

האוכל ביסלי בסעודה שלא לשם קינוח אלא לשביעה, כגון ביסלי עם לבן, לא יברך. וכפי שכתב על כיוצא בזה במ"ב קסח, מא. ואמנם בברכ"ה ח"ג י, 294, כתב שלעולם יברכו בתוך הסעודה על ביסלי וכדומה 'מזונות', כי אין דרך לאכול אותם לשביעה אלא לתענוג. אולם בפועל יש שאוכלים ביסלי לשביעה, כגון עם גבינה, וכמו שהאוכל כופתאות (מבושלות) לשביעה אינו מברך, כך האוכל ביסלי לשביעה לא יברך.

תפריט