כפי שלמדנו, לדעת רמב”ם, רשב”א ור”ן, הכלל ש’אין בישול אחר בישול’ חל גם על תבשילים נוזליים, שאם נגמר בישולם, למרות שהתקררו, מותר לחמם אותם לחום שהיד סולדת בו.
ומבני עולי תימן ישנם רבים שנוהגים כדעת הרמב”ם. ולפי זה, אם בישלו מרק בערב שבת והניחוהו במקרר, מותר בשבת להוציאו מהמקרר ולהניחו במקום שיוכל להתחמם עד שירתח. וכן הדין לגבי רטבים וכל שאר התבשילים הנוזליים.
ויוצאי אשכנז נוהגים על פי הרמ”א, שעשה כעין פשרה בין שתי הדעות. שאם התבשיל הנוזלי התקרר עד שאין רגילים לאוכלו מפני קרירותו, אסור לחמם אותו לחום שהיד סולדת בו. אבל אם עדיין נשארה בו חמימות, מותר לחמם אותו לחום שהיד סולדת בו. וזאת מפני שכעקרון הרמ”א פסק כדעת הרמב”ם, שגם על תבשיל נוזלי חל הכלל ‘אין בישול אחר בישול’, אלא שלדעתו, אם לא נשארה חמימות בתבשיל, אסור לחממו מדברי חכמים.[5]
כאשר מי שנוהג כשולחן ערוך או הרמ”א מתארח אצל מי שנוהג כרמב”ם, מותר לו לאכול מן המרק שהוציא המארח מהמקרר וחיממו. שהואיל והמארח נהג כהלכה על פי מנהגו, מותר לכל יהודי לאכול לכתחילה מתבשילו (עי’ מ”ב שיח, ב).
אבל אסור למי שנוהג כשולחן ערוך או הרמ”א לבקש ממי שנוהג כרמב”ם לחמם עבורו מרק, שהואיל ולפי מנהגו הדבר אסור, אסור לו לבקש זאת מחבירו. אמנם אם יזמין אותו לאכול יחד עמו, הרי שהאורח יוכל לנהוג כמנהגו ולחמם את המרק עבור עצמו, וממילא יהיה מותר גם למארח לאכול ממנו.
