בכלל האיסור לעסוק בצרכיו קודם התפילה, אסור גם להסתפר ולהיכנס למרחץ (רמב”ם תפילה ו, ז). אבל חובה ליטול את הידיים, וראוי לשטוף את הפנים ולצחצח שיניים לקראת התפילה (שו”ע ד, יז; מו, א).
מותר לטבול במקווה לפני התפילה, מפני שאין בכך פגיעה בכבוד התפילה אלא להיפך – הכנה והיטהרות לקראתה.
וכן מותר להתרחץ ולהסתבן במקלחת לקראת התפילה, מפני שרחצתו לצורך ניקוי והתרעננות ולא פינוק. ועוד, שרחיצת כל הגוף בתשעה קבין של מים, שהם כאחד עשר ליטר, מהווה הכנה והיטהרות לקראת התפילה (עיין שו”ע או”ח פח, א, מ”ב פט, ד, ומנח”י ד, כא. עי’ פ”ה מועדים א, טז, 8).[5]
וכן אסור להסתפר לפני התפילה, אבל לגבי גילוח התעורר ספק. יש אומרים שגם הגילוח בכלל תספורת האסורה. אבל נראה להלכה, שהרגיל להתגלח בכל יום, רשאי להתגלח לפני התפילה, מפני שהגילוח אצלו הוא חלק מפעולות הקימה בבוקר ולא נחשב כעשיית חפציו לפני התפילה. ובמיוחד יש להתיר אם הוא עושה זאת כהכנה לכבוד התפילה.[6]
הסיבה העיקרית להקל, משום שסתם רחצה שדיברו בה חכמים היתה ממושכת ולתענוג, וההכנות לקראתה היו ארוכות, הבערת אש, חימום מים, או הליכה לבית המרחץ. אבל רחצה מהירה במקלחת, עיקרה לשם הסרת זוהמא והתרעננות, ולכן אין בה איסור. ועוד שכתב הרמב”ם בהל’ תפילה ד, ג, שצריך לרחוץ לפני שחרית את הפנים והידיים והרגליים, ועיין בב”י צב, שבאר מקורו, ואף שכתב למעשה שאין נוהגים לרחוץ את הרגליים, מ”מ אפשר ללמוד מהרמב”ם שרחצה של נקיות לקראת התפילה היא מהודרת. בנוסף לכך, לדעת הכלבו אין כלל איסור רחצה ותספורת לפני התפילה, ורק מלאכות אחרות אסורות. והובאה דעתו בא”ר וכה”ח פט, נג. ונראה שסברתו מפני שיש בזה הכנה לכבוד תפילת שחרית. ואף שאין פוסקים כמותו לעניין רחצה ותספורת ממש, במקלחת קלה עם סבון אפשר להקל. ובספק איסור שמדברי חכמים, הלכה כמיקל.
[6]. אסרו להתגלח באור לציון ח”ב פ”ז, ט, והליכות שלמה ב, ז. ובאבני ישפה ז, ד, התיר עפ”י הרב ואזנר, כל פעולה שגרתית שאדם עושה בכל בוקר.
