משעה שהגיע חצות היום, צריך להיזהר שלא לשכוח להתפלל מנחה, לפיכך לא יתחיל בסעודה גדולה קודם שיתפלל מנחה. וסעודה גדולה היא סעודה רבת משתתפים, כגון סעודת ברית מילה, שבע ברכות ופדיון הבן. אבל סעודת שבת אינה נחשבת לסעודה גדולה. בשעת הדחק אפשר להתחיל סעודה גדולה קודם לתפילת מנחה, ובתנאי שברור להם שיספיקו לסיים את הסעודה קודם לסוף זמן מנחה, וכן ידאגו להזכיר לעצמם להתפלל אחר הסעודה.
חצי שעה לפני מנחה קטנה, כשלוש שעות לפני שקיעת החמה, אסור למי שלא התפלל מנחה לאכול סעודה קטנה. ואם יש שם מי שקיבל על עצמו אחריות להזכיר לו להתפלל, מותר לאכול. ואפשר במקום זה לכוון שעון שיצלצל לקראת שעת התפילה, אלא שצריך להקפיד שמיד כשהשעון יצלצל, יפסיק מסעודתו וילך להתפלל (רמ”א רלב, ב, באו”ה ‘ויש’, הליכות שלמה ב, יב).
יש מהדרים שלא לאכול אפילו סעודה קטנה אחר חצות היום קודם שיתפללו מנחה. ולכן נוהגים בישיבות רבות להקדים ולהתפלל מנחה בצהרים, כדי שאחרי התפילה יוכלו לאכול ארוחת צהרים לפי כל השיטות.[8]
בשעת הדחק אפשר להקל לאכול סעודה רגילה גם בשלוש השעות (הזמניות) הסמוכות לשקיעה, גם כשאין לו שומר או שעון מעורר שיזכיר לו להתפלל. וזה בתנאי שהוא רגיל להתפלל במניין קבוע, כסברת ערוה”ש רלב, טז. וכן לדעת מהרי”ו כמובא במ”ב רלב, כו.
