על מיצי פירות, כגון מיץ תפוזים ומיץ גזר, מברכים ‘שהכל’. ואפילו אם הם טהורים ללא תערובת מים, ואפילו אם נותרו בהם חלקיקי פירות, הואיל ונשתנו כל כך, עד שממאכל הפכו למשקה, איבדו את ברכתם המקורית וקיבלו את הברכה הכללית – ‘שהכל’. הפרי היחיד שלא ירד ממדרגתו לאחר שנסחט הוא הענב, שלאחר הסחיטה נתעלה למדרגת יין ותקנו לו ברכה מיוחדת – “בורא פרי הגפן” (כמבואר לעיל ז, ג).
גם כאשר המיץ יצא מהפרי באופן טבעי, כמו למשל דבש שזב מן התמרים, או מיץ שנתקבץ בתוך מלון, או חלב קוקוס, כיוון שהוא משקה – מברכים עליו ‘שהכל’ (שו”ע רב, ח; בא”ח פנחס ט).
וכל זה דווקא במצב שהמשקה הופרד מהפרי, אבל האוכל את הפרי ותוך כדי אכילתו או בסוף אכילתו רוצה לשתות את המיץ שיצא ממנו, כיוון שהמשקה טפל לפרי, נפטר בברכתו. ולכן האוכל אשכולית ובירך עליה ‘העץ’, יכול לשתות אח”כ מהמיץ שנתקבץ בתחתית הצלחת, מפני שהוא טפל לפרי, ונפטר בברכת ‘העץ’ שבירך על האשכולית (בא”ח שם).[13]
ברכה אחרונה על מיץ רימונים: נראה שכיום רוב הרימונים גדלים עבור מיץ. ולמרות שהוא פרי משבעת המינים, שהספק לגביו גדול יותר, שאולי ברכתו ‘על העץ’, כמבואר להלן בהלכה יז לגבי מיץ של תבשיל משבעת המינים; כאן שהמיץ נסחט, יש לברך לבסוף ‘בורא נפשות’, מפני שאולי גם רשב”א יסכים לכך הואיל ואינו נאכל בכף. ועוד, שלתוס’ תמיד מברכים על שתייה ‘שהכל’ ו’בורא נפשות’, וכן יש לצרף את דעת הסוברים שברכת ‘בורא נפשות’ פוטרת בדיעבד את החייבים בברכת ‘על העץ’ (להלן י, 5).
