ט – כבוד ספרי קודש מודפסים

לאחר שהותר לכתוב את התורה שבעל פה, מצווה לנהוג כבוד בספרי תורה שבעל פה, וכן מצווה לנהוג כבוד בספרי קודש מודפסים, כגון חומשים וסידורים, גמרות וספרי ראשונים ואחרונים (להלן יא, טו, 18). ואף שאין קדושתם כקדושת ספר התורה שנכתב בדיו על קלף, יש בהם קדושה וצריך לנהוג בהם כבוד (ט”ז יו”ד רעא, ח). מכלל המצווה, להכין להם ארון ומדפים נאים, לסדרם שם בכבוד ולהחזירם למקומם בסיום הלימוד. כתב בספר פלא יועץ (ערך ספר): “חייב אדם להנעים ספריו ולנערם מעפרותיהם כפעם בפעם ולנהוג בהם כבוד גדול, לאחזם בדרך כבוד ולישבם היטב על מקומם, ושלא לנהוג בפניהם מנהג בזיון, כי המבזה אותם – דבר ה’ בזה ח”ו, כי הם חשובים בגדי המלך”^[12]

הרוצה להניח ספר מידו או להעבירו לחברו, לא יזרוק את הספר אלא יניח או יתן אותו בכבוד (עירובין צח, א; שו”ע יו”ד רפב, ה). אין להניח ספר קודש הפוך, והרואה ספר הפוך – יהפוך אותו כדי להניחו ישר, ומנהג חסידות לנשקו בעת שהופכו (עירובין שם; דרכ”מ ורמ”א שם). הרוצה להכות בידו כדרך שמכים על השולחן כדי לעשות שקט או כדי להדגיש דבר, לא ידפוק על הספר (ספר חסידים תתקכג; בית לחם יהודה על שו”ע שם).

אין להניח ספרי קודש על הרצפה, אלא יש להניחם במקום מכובד. סוחרים שנצרכים לאחסן ספרים, ואין בידם אפשרות להניחם על מקום מוגבה מהרצפה, יניחו דבר מה, ולכל הפחות נייר, שיחצוץ בין הספרים לרצפה (עיין רמ”א רפב, ז). אמנם נראה שבעת מעבר דירה או ארגון ארונות הספרייה או בהובלת ספרים מהדפוס, בשעת הצורך מותר להניחם על הקרקע, שהכל מבינים שהוא לשעה קלה.

אם נפל ספר קודש לרצפה, יש להרים אותו בהקדם, ומנהג חסידות לנשקו. אך אם נפלו ספרים רבים, יזדרז להרימם בלא להתעכב לנשקם, ורק את האחרונים ינשק (עי’ פת”ש רפב, ז).

אסור לשבת על ספסל או מיטה שמונח עליהם ספר תורה הכתוב בדיו על הקלף, אלא אם כן יניח את ספר התורה על מקום שמוגבה מהמיטה או מהספסל שלושה טפחים, ובשעת הדחק אפשר להסתפק בהגבהה של טפח (מו”ק כה, א; ירושלמי ג, ה; ש”ך רפב, ח).

כמו כן, נכון שלא לשבת על מיטה או ספסל שמונחים עליהם ספרי קודש מודפסים, אלא יגביהם טפח. ואם המקום צפוף והוא נצרך לשבת שם, יניח את ספרי הקודש על הגבהה כלשהי או זקופים (עי’ רמ”א יו”ד רפב, ז; ש”ך ט; רדב”ז ג, תקטו).^[13]