כשאדם צריך לצאת באמצע לימודו, יסגור את הספר ויצא, שאין זה כבודו של הספר שיישאר פתוח בלא שילמדו בו. ואמרו דרך סגולה, שהמשאיר את ספרו פתוח – שוכח את תלמודו (עירובין צח, א; ט”ז וש”ך יו”ד רעז, א). אבל היוצא לזמן קצר, אינו צריך לסגור את הספר (ערוה”ש רעז, ב). נראה שתלמיד חכם שעוסק בבירור סוגיה במשך כמה ימים, ונעזר בספרים רבים, רשאי להשאירם פתוחים, כדי להקל על לימודו, שלא יצטרך לפותחם שוב ושוב.
אין להשתמש בספר קודש שלא לצורך לימוד, כגון לשמור בו דברי חול ככסף, מסמך או מטפחת, או להשתמש בו כמניפה להשיב רוח על הפנים, או להעמידו כדי להסתיר את מעשיו מפני חברו או כדי לעשות צל מפני החמה. אמנם לצורך הלימוד, כאשר השמש מסנוורת את הדף שלומדים בו, והדבר נצרך לו ביותר, מותר להיעזר בספר אחר כדי לעשות צל (ספר חסידים תתקג-תתקד; מ”ב קנד, לא) וכן מותר בשעת הצורך להניח את ספר הקודש שבו הוא לומד על ספר קודש אחר על מנת להקל על לימודו (מ”ב שם).[14]
גם בעת הלימוד אין להניח ספר של ‘תורה שבעל פה’ על ספר של ‘תורה שבכתב’, או ספר נ”ך על תורה (לעיל הלכה ו).
המסיים ללמוד בספר שנטל מספריית בית הכנסת או בית המדרש, יחזירנו למקומו, כדי שהמבקשים ללמוד בו יוכלו למוצאו, וכדי לכבד את הספר ואת בית הכנסת.
