אסור להשהות ספר שיש בו טעות יותר משלושים יום, אלא יש לתקנו או לסמן אותו על מנת לתקנו בעתיד, או לגונזו, כדי שלא יגיעו לטעות בדברי תורה, שנאמר (איוב יא, יד): “וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה” (כתובות יט, ב; שו”ע יו”ד רעט, א).
אם נמצאו בספר תורה שלוש טעויות, אין מועיל לתקן אותן בלבד, אלא צריך לבדוק ולהגיה מחדש את כל הספר, שהואיל ונמצאו בו שלוש טעויות, הורעה חזקת כשרותו, ויש לבדוק מחדש אם נכתב כהלכה, ועד אז אסור לקרוא בו (שו”ע יו”ד רעט, ג).
נמצאה טעות בספר, צריכים להזדרז לתקנו, שמא ישכחו היכן היתה הטעות, ויצטרכו להגיה את כל הספר עד שימצאו את הטעות ויתקנוה. וכל זמן שלא מצאו את הטעות, הספר פסול. [19]
אם אירעה תקלה וספר התורה שהיתה בו טעות התערב בין ספרים אחרים – יש להגיה היטב את כל הספרים כדי למצוא את הטעות. ואם לא מצאו אותה, בדיעבד אפשר לקרוא בכל הספרים (חת”ס יו”ד רעז, עפ”י בית לחם יהודה).[20]
למעשה, כיוון שיש אומרים שבדיעבד מותר לקרוא בספר תורה פסול ולברך עליו (שו”ת הרמב”ם רצד; חכמי נרבונא, ראבי”ה תקנג, ועוד; להלן טו, יח), ניתן לצרף את שתי הסברות, ואזי אם הספר הוגה בתחילה כדין, ואח”כ בכל פעם שנמצאה בו טעות מיד תיקנוה, כך שלא היו בו שלוש טעויות בעת ובעונה אחת, אין צורך להגיה את כולו (עי’ יחו”ד ה, נח). לפיכך, צריך להקפיד לתקן מיד כל טעות, כדי שלא להיכנס בספק לגבי כשרות ספר התורה. ומכל מקום, ספר תורה שנמצאו בו כמה טעויות מובהקות, נכון להגיהו מחדש הגהה מדוקדקת.
[20]. גם אחר שהגיהו היטב ולא מצאו את הטעות, כתב החת”ס (יו”ד רעז), שאין להקל על סמך ‘ביטול ברוב’ בספרי התורה האחרים, הואיל וספר התורה הפסול הוא חשוב ואינו בטל, אלא יש להקל על סמך צירוף של ‘ספק ספיקא’: א) שמא אין טעות בספר התורה שקוראים בו עתה. ב) גם אם יש בו טעות, אולי הטעות בחומש אחר, ולדעת הר”ן ודעימיה מותר לקרוא בחומש שאין בו טעות. ויש להוסיף ספק שלישי, שגם אם אין הלכה כר”ן, אולי הלכה כדעת הסוברים שבדיעבד אפשר לקרוא בברכה בספר פסול (להלן טו, יח, 18).
