ז – אכילה, שתייה ושינה

בתי כנסיות ובתי מדרשות נועדו לתפילה ולתורה, ולכן אין לאכול ולשתות בהם ואין לישון בהם. אמנם כאשר יש צורך, כדי למנוע ביטול תורה, מותר לאכול ולשתות בבית המדרש. שהואיל ותכליתם של בתי מדרשות להוסיף תורה, בשעת הצורך עדיף לוותר מעט בשמירת כבודם כדי להוסיף זמן ללימוד תורה. לפיכך, אם כדי לאכול ולשתות יצטרכו הלומדים ללכת לביתם ויפסידו זמן לימוד, הקלו שיאכלו וישתו בהם, תוך הקפדה על הניקיון. וכן דין בית כנסת שרגילים ללמוד בו, בעת הלימוד (שו”ע קנא, א; מ”א ב).

אבל בישיבות, שבהן חדר האוכל סמוך לבית המדרש, אין לאכול בו, מפני שאין בדבר צורך. כמו כן, בבתי מדרש שלומדים בהם אברכים, אם יש להם חדר שבו יוכלו לאכול, לא יאכלו בבית המדרש. אמנם לשתות מים, תה וקפה – מותר, כדי למנוע ביטול תורה. ויש שנצרכים גם לטעום דבר בעת לימודם, ומותר להם כדי למנוע ביטול תורה, תוך הקפדה על הניקיון.

כיוצא בזה, מותר בשעת הדחק ללומדי תורה לדבר מעט בבית המדרש בדברי חול ובעסקים נצרכים, כדי שלא יצטרכו לצאת מבית המדרש ולהתבטל מלימודם (מסגרת השלחן יג, א). בכלל זה, מותר לעיין בטלפון אם הגיעו הודעות הדורשות מענה דחוף. במידה והעיון והמענה קצר – ניתן לעשותם בבית המדרש, ואם הם מתארכים – צריך לצאת מבית המדרש.

וכן לגבי שינה. לכתחילה אין לישון או אף לנמנם בבית המדרש, ואמרו חכמים (סנהדרין עא, א): “כל הישן בבית המדרש – תורתו נעשית לו קרעים קרעים”. אולם בשעת הצורך, על מנת למנוע ביטול תורה, התירו למי שלומד בבית המדרש וחש עייפות, לישון דרך ארעי, היינו להניח את ראשו על השולחן או הסטנדר ולישון מעט, כדי לחזור ללימוד בכוחות מחודשים (שו”ע קנא, ג). בשעת הדחק, לתלמיד חכם שלומד בקביעות בבית המדרש יומם ולילה, התירו לישון בבית המדרש בלילה אף שינת קבע (לבוש, מ”ב טז). אולם המהדרים נמנעים מכך, ומסופר (מגילה כח, א), שאחת הסיבות שבזכותן האריך רבי זירא ימים, שלא ישן בבית המדרש לא שינת קבע ואף לא שינת ארעי.^[6]