בית כנסת ובית מדרש נועדו לדברים שבקדושה, ולכן אסור לדבר בהם בענייני כספים ועסקים. ואף ציבור שנצרך לקיים אסיפה בענייני כסף וארגון, ואין לו מקום מתאים לקיימה מלבד בבית הכנסת, לא יקיים אותה שם, מפני כבוד בית הכנסת (באו”ה קנא, א, ‘ואין מחשבין’). אמנם על ענייני כספים שקשורים למצווה – בשעת הצורך מותר לקיים אספה. ואף שלעיתים העיסוק בכך מסעיר, כיוון שהתכלית היא של קודש, בשעת הצורך הקילו בכך. לפיכך, נוהגים להקל למכור עליות בבית הכנסת לצורך החזקתו, וכן כאשר אין מקום אחר שמתאים לכך, מותר לקיים בבית הכנסת אסיפה לשם מגבית עבור עניים או החזקת ישיבה (שו”ע קנא, א). וכן מותר בשעת הדחק למכור ספרי קודש או ארבעה מינים בבית הכנסת, כאשר בלא זאת יהיו שלא יקנו אותם (רב פעלים ח”ב או”ח כד).
הרצאות מדעיות, אף שיש בהן ערך, כיוון שהן עוסקות בענייני חול, אסור לקיים בבית הכנסת ובבית המדרש. ורק בשעת הדחק, בקהילות שיש צורך לקרב רחוקים ולשמור על קרובים שלא יתרחקו, כאשר אין מקום אחר שבו ניתן לכנס את הקהילה חוץ מבית הכנסת – מותר לקיים בבית הכנסת הרצאות בענייני מדע, בריאות וכלכלה, וכעין מה שהתירו להאכיל אורחים בבית הכנסת (ט”ז קנא, א, עפ”י רמב”ן ודעימיה לגבי תנאי; באו”ה יא ‘אבל בישובו’). ונכון שיקפידו לפתוח את ההרצאות בדברי תורה, כך שדברי המדע והעצות לחיים יהיו המשך של דברי התורה. כאשר ההרצאה המדעית נועדה לבאר את התורה, מותר לכתחילה לקיימה בבית המדרש.[9]
עוד צריך לומר לגבי אסיפות בענייני כספים של מצווה שהותרו בשעת הצורך, שבימינו בדרך כלל אין בכך צורך, מפני שעל ידי העלייה העצומה ברמה הכלכלית, יש לנו כיום מבני ציבור רבים ומגוונים, ואין צורך להתאסף דווקא בבית הכנסת. כמו כן, ההיתר לקיים הרצאות של חול כדי לקרב רחוקים, מתאים לקהילות קטנות מאוד, בעיקר בחו”ל, שאין להן מבנים נוספים. אבל כאשר ישנם מבנים נוספים, אין מקום להתיר זאת.
