כשם שכל נוכרי, אפילו עובד עבודה זרה, רשאי להתנדב להקריב קורבן עולה בבית המקדש (פנה”ל אמונה ומצוותיה ה, ג), כך אפשר לקבל ממנו תרומה לבית כנסת, כגון תרומה לשם קניית מנורה (ערכין ו, א; תוס’ ב”ב ח, א; שו”ע יו”ד רנט, ד; רמ”א רנד, ב).
אמנם צדקה לעניים אסור לקבל מנוכרים, הן מפני שיש בכך חילול השם שישראל נאלצים להתפרנס מנוכרים, והן מפני שהצדקה מכפרת עוון, ושמא בזכותה יתכפר עוונם ויוכלו להמשיך לשעבד את ישראל. אבל תרומות לבית הכנסת מקבלים, כי לא נועדו לכפרה (הגהות אשרי; ט”ז רנד, ד). ואין בזה חילול השם אלא קידוש השם, שכן בתרומתו הוא רוצה להשתתף עם ישראל בעבודת ה’. אמנם צריך להקפיד שיתרום על דעת היהודים שמקבלים את תרומתו, כדי שיהיה ברור שלא התכוון להקדישה לבית המקדש או לחילופין לשם עבודה זרה (שו”ע רנט, ד; ט”ז ז).
עוד הזהירו חכמים שאם הנוכרי ייעד את תרומתו לדבר מסוים, כגון מנורה לבית הכנסת, שלא ישנו את ייעודה בלא הסכמתו, כי יש לחשוש שאם ישנו, יתרעם על היהודים שמעלו בתרומתו וייגרם חילול השם. אמנם אם יהודי תרם כסף עבור מנורה, ושוב אין צורך במנורה, כיוון שמן הסתם הוא נותן אמון בגבאים, מותר להם לשנות ולקנות בתרומתו דבר מצווה אחר שיש בו צורך (ערכין ו, ב; שו”ע יו”ד רנט, ג).
לגבי תרומה לישיבה, אם היא נועדה להחזקת הבחורים והאברכים, היא נחשבת כצדקה שאסור לקבל מנוכרים. וכאשר התרומה לצורך הבניין, היא כתרומה לבית כנסת, שאפשר לקבל מנוכרים (וישב הים ב, טז; משנה הלכות ה, קעח; עי’ דעת כהן קלב, ופרי השדה ב, מט).
ככלל, מותר לציין בשלט הנצחה את שמו של נוכרי שתרם תרומה גדולה לבית הכנסת. ויש חוששים לכתחילה לעשות שלט לנוכרי בבית הכנסת, שמא יש בכך פגיעה בכבוד ישראל שלא תרמו לבדם מספיק. למעשה רב המקום צריך להכריע בזה.[11]
לכתחילה אין לעשות בית כנסת מכנסייה שנתבטלה, ובדיעבד אם עשו, אפשר להתפלל בו כמבואר בפנה”ל אמונה ומצוותיה י, י. עוד מבואר שם בהערה 10, שמותר לקנות לבית הכנסת כסאות ששימשו לכנסייה, אך מנורות אסור, הואיל ונחשבות נוי ע”ז.
