א – האיסור לשבור דבר מבית הכנסת

[1]. ספרי דברים (ראה סא): “מנַין לנותץ אבן אחת מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרות, שעובר בלא תעשה? תלמוד לומר: וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם… לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה’ אֱלוֹהֵיכֶם”. כתב מרדכי (מגילה תתכו): “בית הכנסת נקרא מקדש מעט, ולכך אסור לנתוץ דבר מבית הכנסת… ואם נתץ על מנת לבנות שרי, דההיא נתיצה – בנין מיקרי”. והביאו ב”י (או”ח קנא, י). לעיל יב, ג, 1, למדנו שיש סוברים שקדושת בית הכנסת מהתורה, וממילא איסור נתיצתו מהתורה. אולם לדעת רוב הפוסקים קדושת בית הכנסת מדרבנן, וממילא גם איסור נתיצתו מדרבנן (כך ביארו בתורת חסד א, או”ח ד; אבני נזר או”ח לד-לה; שדי חמד מערכת ב, מג, ועוד. אמנם לחסד לאברהם תאומים תניינא או”ח יד, אף לסוברים שקדושת בית כנסת מן התורה, איסור נתיצתו מדרבנן. מנגד, לדברי חיים או”ח א, ג, אף לסוברים שקדושת בית הכנסת מדרבנן, איסור נתיצתו מן התורה. ועי’ שבט הלוי ג, יג). ונראה שאם הנתיצה נעשית דרך ביזוי, לכל הדעות יש בכך איסור תורה של ביטול מצוות יראת ה’ (כמבואר לעיל יב, ג, 1). וכדרך שכתב בשו”ת בית יצחק (אה”ע ב, לג), שאף לסוברים שקדושת בית הכנסת מדרבנן, האיסור לבזותו מהתורה. וכ”כ היכל יצחק (או”ח יב).

איבוד תשמישי קדושה (להלן הל’ ח-י): כתב מ”א (קנד, ט), שגם המאבד ‘תשמישי קדושה’ עובר באיסור תורה של ‘לא תעשון כן’. ולחקרי לב (מהדו”ב יו”ד י), איסורו מדרבנן. וכאמור, נראה שגם הוא יסכים שדרך ביזוי אסורה מהתורה (גדולי הקדש רפב, ג. וכעין זה בקרית ספר על הרמב”ם ס”ת י, ד; האלף לך שלמה או”ח עז).

[2]. כתב הט”ז (קנא, ג), שאותם אנשים שעושים חור בקיר בית הכנסת כדי להשעין בו את מדף הסטנדר שלהם, אע”פ שיש להם תועלת מכך, אינם עושים כהלכה, שהם מנתצים את בית הכנסת. וכ”כ ח”א (יז, י), בא”ח (ויקרא טז). ורוה”פ לא קיבלו את דבריו, שכל שהוא לצורך – מותר (א”ר, מטה יהודה, מ”ב קנב, יב; ערוה”ש ה, ועוד). ואפשר שגם הט”ז שהחמיר, התכוון לאדם פרטי שעשה חור בקיר לצורך נוחותו, תוך פגיעה בְּנוֹי בית הכנסת, ולזה אולי הכל מסכימים. אולם מה שהגבאים עושים באופן נאה לטובת בית הכנסת וכלל המתפללים – מותר לכל הדעות (אריה דבי עילאי או”ח ב; חבצלת השרון א, א). כאשר נצרכים לצמצם את הבימה או את ארון הקודש כדי להוסיף מקומות ישיבה, מותר לעשות זאת תוך הקפדה שֶׁנוֹי בית הכנסת לא ייפגע (עי’ ישועת משה א, כז; מנחת יצחק ליקוטי תשובות טו).

לעיתים יש צורך לשבור קיר בבית הכנסת כדי לפתוח חלונות לעזרת נשים או כדי לעשות מדרגות לעזרת נשים. כעיקרון כל שהוא לצורך בית הכנסת מותר, אלא שהתעורר ספק אם עזרת נשים נחשבת מקודשת כדי לסתור עבורה בבית הכנסת עצמו (ראו לעיל יב, יא, 10). ועל כן הציעו ש’שבעה טובי העיר’ (להלן ו), ימכרו את המקום שצריך לסתור, ואז יסתרו את הנצרך (הרי”ם או”ח ב; דברי חיים או”ח ב, יג; אבני נזר או”ח לג; דברי מלכיאל ה, יא). כיוצא בזה היו שהורו כן לרווחא דמילתא בעוד מקרים של ספק (היכל יצחק א, יג; מנחת שלמה ב, ד; אג”מ או”ח ב, מז). ונראה שאם ברור לגבאים שהשבירה היא בכלל מטרות בית הכנסת, והציבור סומך עליהם, הדבר מותר גם בלא מכירה, שכן יש להם מעמד של ‘טובי העיר’. ואולי הרבנים שהורו למכור חששו שטובי העיר ייכנעו לתקיפים בקהילה ויחליטו החלטה שאינה לכבוד בית הכנסת והמתפללים, אולם אחר שימכרו תפקע הקדושה מהמבנה, וממילא לא יעברו בחשש איסור נתיצה.