אסרו חכמים לסתור או למכור בית כנסת לפני שבונים אחר במקומו (מגילה כו, ב). כלומר, גם כאשר ישנה תוכנית ברורה וכסף מזומן לבנייה של בית כנסת גדול יותר, ובינתיים יש להם מקום זמני להתפלל בו, אסור להחריב את בית הכנסת על מנת לבנות אחר במקומו, שמא יארע להם אונס וייאלצו להשתמש בכסף שנועד לבניית בית הכנסת לצרכים אחרים, ויישארו ללא בית כנסת. אלא רק לאחר שיגמרו לבנות את בית הכנסת החדש יוכלו לסתור את הישן או למוכרו (ב”ב ג, ב; שו”ע קנב, א; מ”ב ב; ה). ואם יש להם בית כנסת קבוע שיוכלו להתפלל בו בינתיים בנוחות, בשעת הצורך יוכלו לסתור את בית הכנסת הישן לפני שיבנו את החדש. וזו העצה למתפללים שרוצים לבנות על מקום בית הכנסת הישן שלהם בית כנסת חדש יפה יותר, שימצאו מקום קבוע שבו יוכלו להתפלל בנוחות וללא הגבלה עד שיסיימו את בניית בית הכנסת, ואז יוכלו לסתור את הישן ולבנות על מקומו את החדש.
אם התגלו סדקים בכותלי בית הכנסת ויש חשש שהוא יתמוטט – יסתרו אותו מיד, ויזדרזו לבנות בית כנסת חדש בעבודה רצופה ככל האפשר, כדי שיוכלו לשוב במהרה להתפלל בו. מסופר על רב אשי, שהיה מגדולי האמוראים וגם זכה לעשירות, שראה סדקים בכותלי בית הכנסת שבעירו, ומתוך חשש לחיי המתפללים צווה לסותרו ולבנותו מחדש. וכדי שלא יתמהמהו בבנייתו, העביר את מיטתו למקום בית הכנסת, ולא חזר לישון בביתו עד אשר גמרו לבנותו (ב”ב ג, ב; שו”ע או”ח קנב, א).
כאשר צריכים להרחיב את בית הכנסת, יבנו תחילה את הכותל החדש, ורק לאחר מכן יפרקו את הכותל הישן. כך שלא יהיה רגע שבית הכנסת לא יהיה בנוי וסגור מארבע רוחותיו. בשעת הדחק, כאשר אין אפשרות לבצע את העבודה בדרך זו, מותר לפרק תחילה את הכותל הקיים ולבנות במהירות המרבית את הכותל החדש (באו”ה שם ‘דינא’, עפ”י דעת הרא”ש והרמב”ם).[4]
בשעת הדחק, כאשר מוכרחים להרחיב את בית הכנסת מפני שהוא צר מהכיל את כל המתפללים, ואין דרך להרחיבו בלא לסותרו תחילה – בלית ברירה מותר לסותרו ולבנותו מיד, גם כאשר בינתיים יצטרכו להתפלל במקום זמני.[5]
לרא”ש, ב”י, מ”א (קנב, א) ורב פעלים (או”ח ב, כ), גם אם יש שם בית כנסת קבוע שיכול להכיל את כולם בלא דוחק, אסור לסתור בית כנסת לפני שיבנו אחר במקומו, שמא יפשעו בבנייתו. אולם לתוס’ (ב”ב ג, ב, ‘בי קייטא’), רמב”ן, רשב”א, ר”ן, נימוקי יוסף, ט”ז, גר”א (קנב, א), ועוד, החשש הוא שמא יתעכבו בבניית בית הכנסת ובאותם ימים יישארו בלא בית כנסת, אבל אם יש להם בית כנסת קבוע ומרוּוח שיוכלו להתפלל בו בינתיים, מותר, שכן אין לחשוש שהקהל יפשע לעולם ולא יבנה את בית הכנסת. וכן הלכה, הואיל והאיסור מדרבנן, והוא צורך מצווה (באו”ה קנב, ‘שלא’). וכן כתבתי למעלה.
כאשר התגלו בבית הכנסת סדקים ואין דרך לייצבו בלא לסותרו, גם אם הוא יכול להחזיק מעמד עוד כמה שנים, מותר לסותרו מיד ולהזדרז לבנותו במהירות המרבית, כי אולי אם ידחו זאת, בעתיד לא יהיה להם כסף לכך (שו”ת חת”ס או”ח לד; דעת תורה קנב, בשם שו”ת אריה דבי עילאי או”ח ג).
[5]. כשם שהקילו במצב שיש סדקים בכותל, כך יש להקל בשעת הדחק כשאין מקום לכל המתפללים (רא”ש ב”ב א, ד; אריה דבי עילאי או”ח ג; באו”ה קנב, ‘שלא’; מהרש”ם ה, א, ‘ובעיקר’).
יש אומרים שבכל מקום של ספק טוב לסתור על ידי גוי, שבאופן זה הוא ‘שבות דשבות’ (בית שלמה או”ח כג; תורת חסד או”ח ד, ז; לבושי מרדכי או”ח תניינא כה). למעשה נראה שאין לחזר אחר גוי שיחריב את בית הכנסת, כי יש בזה צד של חילול השם (ראו מהרש”ם ה, א; סא), וכאשר נפסק שמותר לסתור לצורך מצווה, אפשר שיעשה זאת יהודי. מה עוד, שגם העצה לסתור על ידי גוי אינה פשוטה, שיש אומרים שמלבד מלאכות שבת, בכל האיסורים ‘שבות דשבות’ אסור גם לצורך מצווה (שו”ת חת”ס או”ח לב), ויש אומרים שכאשר הגוי הוא פועל של היהודי, אינו נחשב שבות (ראו מחנה אפרים הל’ שלוחין ושותפין יא). ונראה שרק כאשר ממילא יש ליהודי עובדים נוכרים, עדיף שהם יהרסו.
