שמחת חג השבועות גדולה ומיוחדת, ולכן אפילו רבי אליעזר שסובר שראוי לאנשי מעלה להקדיש את הימים הטובים ללימוד תורה, והאכילה בהם תהיה רק כדי שלא יחשב מעונה (לעיל א, ו), מודה שבחג השבועות צריכים לערוך סעודה חשובה, מפני שהוא “יום שניתנה בו תורה” (פסחים סח, ב). שהואיל והתורה באה לתקן את שני העולמות, הרוחני והגשמי, צריכה השמחה להתפשט גם בעולם הזה באכילה ושתייה. וזה התיקון השלם שכולל נשמה וגוף, שעל ידי כך מתגלה שאין דבר מנותק או מרוחק מה’ יתברך. ויש תכנים עמוקים שגנוזים בגוף ותחושותיו, שרק כאשר הגוף מצטרף לנשמה, אפשר לעמוד עליהם. ולכן הדבקות השלימה בה’ כוללת נשמה וגוף. וכפי שיהיה לאחר תחיית המתים, שתחזור הנשמה להיות בגוף, כדי שהעניין האלוקי יתגלה בשלימות בכל המדרגות (של”ה מסכת שבועות נר מצווה ט; תורה אור יט).
וכן מסופר בתלמוד (פסחים סח, ב) על חסיד שהיה יושב כל השנה בתענית לבד משלושה ימים: חג השבועות, פורים וערב יום הכיפורים. ורב יוסף היה אומר לבני ביתו להכין לכבוד חג השבועות עגל משולש מובחר, והסביר, שרק בזכות התורה זכה למעלתו המיוחדת, ועל כן עליו לשמוח במיוחד בחג השבועות.
לפיכך, צריך להדר מאוד בשמחת חג השבועות, שעל ידי התורה גם הצד הגשמי שבחיים מתוקן. ויסוד זה רמוז בכך שבחג השבועות מביאים את מנחת ‘שתי הלחם’ שעשויה חמץ. כידוע החמץ רומז לגאווה וליצר הרע, ועל ידי התורה יצר הרע נעשה מתוקן, ולכן מקריבים אותו בחג השבועות. וזהו שאמרו חכמים (קידושין ל, ב), שהתורה היא סם חיים, שהופכת את כל הדברים שעלולים להזיק – לדברים טובים. וזהו שאמר הקב”ה לישראל: “בָּנַי, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, אם אתם עוסקים בתורה – אין אתם נמסרים בידו”. ונקט לשון תבלין ללמד שהתורה אינה מבטלת את יצר הרע אלא מתבלת אותו עד שהוא נהפך לטוב. נראה שגם המנהג לאכול מאכלי חלב ודבש, בנוסף לשאר מאכלי החג הרגילים, נועד להרבות בשמחת חג השבועות באופן מיוחד. ואף אלו מאכלים שיסודם בדבר טמא, והם נהפכים לדבר טהור וטעים, ובכך הם מבטאים את סגולת התורה (להלן יד).
