ז – שמחה יתירה – רוחניות וגשמיות

פורסם בקטגוריה פרק יג - חג השבועות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

ז,א – שמחת חג השבועות – שמחה רוחנית וגופנית והיותו יום דין

של"ה (מס' שבועות נר מצוה ט): "חייב אדם לשמוח בזה החג ביותר, כי הוא יום שזכינו בו לכתר תורה. ובפסחים פרק אלו דברים (סח, ב): הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם. מר בריה דרבינא יתיב כולא שתא בתעניתא בר מעצרתא ויומי דפוריא כו'. רב יוסף ביומא דעצרתא עביד ליה עגלא תילתא, אמר, אי לאו ההוא יומא, כמה יוסף איכא בשוקא".

ז,ב – וגילו ברעדה שהוא יום דין

המשך השל"ה שם: "מכל מקום וְגִילוּ בִּרְעָדָה (תהלים ב, יא) כתיב, והשמחה אשר שמח תהיה שמחה רוחנית והודות והלל להשם יתברך, שנתן לנו התורה, מתעורר מאד בלבו להתקדש ולתקן מעשיו ולהיות מוכתר בכתר תורה, לקיים 'והגית בו יומם ולילה' (יהושע א, ח), כי היום הקדוש הזה, הוא יומא דדינא. וזה לשון תולעת יעקב דף נ"ח (סתרי חג השבועות): ודע, כי כמו שבראש השנה רצה הקדוש ברוך הוא להשגיח ולדרוש מעשה בני האדם… כן רצה ביום מתן תורה שהוא מורה על חידוש העולם, להשגיח ולדרוש על מעשה העולם, ולדונו על פירות האילן, כדאיתא בפרק קמא דראש השנה (טז, א) בארבע פרקים העולם נידון וכו', בעצרת על פירות האילן. וכבר ביארנו, כי הפירות ההם הם הנשמות הפורחות מאילנו של הקדוש ברוך הוא, והעולם נידון ביום זה על התורה שנתנה בו שבטלו עצמם ממנה, והוא אמרם על פירות האילן, בלא השלימם בתורה ובמצות כראוי. ועוד ירמוז היום הקדוש הזה, אל העולם שאחר התחייה, שאז יתענגו בני העולם ההוא בגוף ובנפש יחד מן הסעודה השכלית המעותדת להם, כמו שהיה מתענג אדם הראשון בגוף ובנפש קודם שחטא, כי אז יחזור העולם לשלמותו הראשונה. ולדוגמא זו בא הקרבן ביום זה חמץ ומצה, חמץ כנגד הגוף, ומצה כנגד הנפש, והחמץ והמצה קרבים יחד על גבי מזבח. גם הנפש והגוף יתענגו יחד בעידון העולם ההוא, שהוא זיו השכינה, כמו שמצינו למשה ואליהו (סוכה ה, א; מגילה יט, ב), עכ"ל".

של"ה (מס' שבועות תורה אור טו): "על כן קדושת זה החג קדוש במאד, ומחויבים לשמוח בו מאד בשמחה רוחניות, דאי לאו ההוא יומא חס ושלום, מה אנו מה חיינו ומה תכליתנו".

ז,ג – ביאור דברי ר' אליעזר בכולו לה' או כולו לכם ומצוות השבת ועצרת

ועוד מבאר השל"ה (מס' שבועות תורה אור טו), את הגמרא ביצה טו, ב, שברור שגם לר' אליעזר שסבר לגבי יו"ט או כולו לה' או כולו לכם, אין הכוונה לגמרי לה' או לגמרי לכם, שהבוחרים לה' חייבים גם להתענג מעט ואסורים בצום, והבוחרים בלכם חייבים בתפילה ומעט תורה. ועוד ביאר, שר' אליעזר העדיף שהרבה מתלמידיו יהיו במדרגת כולו לה', ולכן כעס על היוצאים מבית המדרש. ולעניין חג השבועות כתב (שם יח): "וכל זה הוא ביום טוב דעלמא, אבל בעצרת דשבועות, מודה רבי אליעזר דבעינן נמי לכם. וכן בשבת לכבוד התורה, וכן עונג שבת מצוה, ובשבת נתנה תורה. והנה דקדקו בלשון 'בעינן נמי לכם' ולא אמר 'בעינן חצי לה' וחצי לכם'. אלא העניין, אף שמצוה לשמוח ולהתענג ולהיות לכם, מכל מקום יהיה ה'לכם' נמי, והעיקר לה', כי השמחה של לכם תהיה לשם ה', שמחה רוחנית, כי מתן תורה היא, וכן לא איברי שבתות אלא לגירסא (ירושלמי שבת פט"ו ה"ג)".

ז,ד – ביחודו של חג השבועות "נמי לכם"

שם (יט): "סוד העניין: יום טוב של פסח ושל סוכות, שהם זכר ליציאת מצרים ולגאולת ישראל… כל גאולה וגאולה היא גאולה גופנית וגאולה נפשיית. גאולה גופנית כפשוטה, וגם גאולה נפשיית כי בגוים אין תורה, ובטלים מכל השלימות. ועל שם שני הגאולות, נתנה הבחירה לשמוח ולהתענג הגוף או להתענג הנפש. ורבי יהושע סבירא ליה צריך ליצא ידי שניהם, תענוג גופני ונפשי. אבל חג השבועות הרומז ליובל הגדול עולם הבא הנצחי, וכבר הארכתי בהקדמת תולדות אדם (בחלק א' בית דוד אות רנה) כי הלכתא כרמב"ן (בשער הגמול), ששלימות הנצחיי יהיה בגוף ונפש, ודלא כהרמב"ם (בפירוש המשניות סנהדרין, בהקדמה לפרק עשירי; הלכות תשובה פ"ח ה"ב) שסבירא ליה, לנפש לבדו. אבל הסכמת חכמי האמת אינו כן, רק עולם הבא שהוא עתה, דהיינו לאחר מות האדם, זהו לנפש לבדו, ונקרא עולם הנשמות. אבל עולם הבא שיהיה אחר התחיה, יהיה לגוף ולנפש. אמנם הגוף יזדכך ויהיה כולו אור כמו אור הנשמה, ויהיה הגוף אספקלריא המאירה באופן שהרוחניות תתגבר, זהו סוד נמי לכם, כי על כל פנים אור הנשמה עיקר, וגשמות הגוף יזדכך ויתרומם להיות חוזר לדקות הנשמה. ונגד זה, שמחה של חג שבועות לה', ונמי לכם, כלומר, ששמחת הגוף יהיה הכל לשם שמחה לה'. ומה שהוא עניין חג שבועות, הוא עניין יום שבת המורה על שבת הגדול הנצחיי שכולו שבת. ובכולם בעינן נמי לכם, רצה לומר, יקיים לכם, אבל יהיה התכלית לה'. וזהו לשון 'נמי' שאמר. ולפי סוד הזה, יובן גם כן מה שאמר, הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם. וקשה, מאן מודים – רבי אליעזר, אם כן מה זה שאמר 'הכל מודים'. אלא רמז גם על רבי יהושע שאמר חלקהו, חצי לה' וחצי לכם, מודה גם כן בעצרת דשבועות, ובשבת, שיהיה ה'לכם' נמי, כלומר, טפל, כי תכליתו יהיה לכם לה' וכדפרשתי". ושם בהערה מבאר שגם בשאר יום טוב ה'לכם' הוא לשם שמיים, אלא שבחג השבועות הדבר בולט יותר.

בפרי צדיק חג השבועות ה', פירש שדעת ר' אליעזר בכל החגים, שמי שיכול שיהיו כל הנאותיו הגשמיות לשם שמים, יעשה כולו לכם, ומי שאינו יכול לעשות כך, יעשה כולו לה'. אולם בחג השבועות, שבו על ידי התורה ניתקן יצה"ר, הכל מודים שצריך גם לכם.

פורסם בקטגוריה פרק יג - חג השבועות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן