אשה שעמדה להתפלל, ונעמדו בקרבתה אנשים או ילדים שמדברים עד שאינה יכולה לכוון, אם תוכל לרמוז להם והם ישתקו, מוטב שתרמוז, שהרמיזה נחשבת להפסקה קלה מהליכה. אבל אם לא ישמעו לה, תלך למקום אחר ותמשיך להתפלל (מ”ב קד, א).
וכן מי שבאה להתפלל בעזרת נשים, והילד שלה החל להפריע באמצע התפילה, עד שהיא או מתפללים אחרים אינם יכולים לכוון כראוי, תרמוז לו שיצא, ואם אינו מבין, תוציאו מבית הכנסת בלא לדבר, ותמשיך להתפלל בחוץ.
ואם בתוך תפילתה אירעה בביתה תקלה, שאם לא יתקנוה מיד יגרם הפסד, לא תפסיק (מ”ב קד, ב; כה”ח ו). אבל אם הדבר מטריד אותה כל כך עד שאיננה יכולה לכוון, רשאית ללכת לתקן את התקלה.
אם נפל סידור לארץ, ואינה יכולה לכוון כל זמן שאין מרימים אותו, תסיים את הברכה שנמצאת בה, ותלך להרימו. ואם התחילה להתפלל בעל פה והתבלבלה ואינה יכולה להמשיך, תלך לקחת סידור ותמשיך בתפילתה (מ”ב צו, ז).
אם באמצע תפילתה מצלצלים בטלפון, תמשיך בתפילתה. ואם אינה יכולה להמשיך לכוון, רשאית ללכת לנתק את הטלפון ולחזור לתפילתה.
וכן כאשר דופקים על הדלת, אם היא יכולה להתגבר על עצמה ולהמשיך להתפלל, תמשיך להתפלל. ואם אינה יכולה להתגבר על עצמה, והיא חוששת שאם לא תפתח את הדלת – זו שדופקת תלך, ואולי היא דופקת לצורך דבר דחוף, והדבר טורד מאוד את דעתה עד שאינה יכולה לכוון כראוי, רשאית לפתוח את הדלת ולרמוז שאינה יכולה כעת לענות, ותיזהר מאוד שלא להפסיק בדיבור (תפילה כהלכתה יב, פו).
