כפי שלמדנו, לכתחילה ראוי להחמיר כדעת ה'מגן אברהם', שלא לפסוע שלוש פסיעות בתוך ארבע אמות שלפני המתפללת, ואפילו אם המתפללת אחריה אינה ממש מולה.
אבל לפעמים תפילתה של זו שמאריכה ניטרדת, מפני שהיא אינה רוצה לעכב את המתפללת לפניה מלפסוע שלוש פסיעות בסיום תפילתה. כאשר הממתינה חשה בזה, מוטב שתנהג כדעת ה'אליה רבה', שאם אינה ממש כנגדה, תפסע לאחריה שלוש פסיעות.
וכן מי שרגילה להאריך בתפילתה, רשאית לבקש מהמתפללות לפניה שלא ימתינו לה עד שתסיים. ואזי יהיה מותר להן לפסוע לאחריהן מיד כשיסיימו את תפילתם. ומי שמתפללת ממש לפניה, תפסע באלכסון, כדי שלא לפסוע ממש כנגדה (פניני הלכה תפילה יז, 20).
ככלל, ראוי לאשה שרגילה להאריך בתפילתה, שלא תתפלל אחרי חברותיה אלא לפניהן, כדי שלא לעכבן ולגרום להן צער.
נחלקו האחרונים, האם דין קטנה שמתפללת כדין גדולה שאסור לפסוע לפניה ולשבת בתוך ארבע אמותיה. וכיוון שדין זה מדברי חכמים, הלכה כדברי המקילים, והמהדרים מחמירים.