בעת שמטבילים את הקטן לגיור, אחד מחברי בית הדין מברך: “ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על טבילת גרים”. ואם אחד מהוריו נכנס עימו למים להטבילו, אפשר שההורה יברך בשם בית הדין. אם הילד גדול ומבין ורוצה לברך בעצמו, כדי לשתפו במצווה – אפשר לסמוך על הסוברים שהילד יכול לברך.[5] כאשר הילד זכר עושים לו ברית מילה עם ברכות כמו שעושים לגר גדול.
לדעת רוב הפוסקים תוקפו של גיור הקטן מהתורה. ואף שגיור הקטן אינו סופי, כי אם ימחה כשיגדל – הגיור יתבטל, כל עוד לא מחה מתייחסים אל גיורו כגיור ודאי. ולכן מברכים על מילתו וטבילתו. ואם ישחט בהמה כהלכה, כיוון שהוא יהודי שחיטתו כשרה, ואין חוששים שמא לאחר שיגיע לגיל מצוות ימחה ויבטל את גיורו, ויתברר ששחיטתו היתה פסולה. שהואיל והתחנך כיהודי, חזקה שלא ימחה (רשב”א וריטב”א לכתובות יא, א).[6]
[6]. לר”י (תוס’ כתובות יא, א, ‘מטבילין’) גיור קטן מדברי חכמים, שכן הוא נעשה על ידי בית הדין בשליחות הקטן, ותוקף שליחות הקטן מדברי חכמים בלבד. והקשו עליו: אם גיור קטן מדברי חכמים בלבד, איך אחר שיגדל מתירים לו לשאת בת ישראל? הרי מהתורה הם אסורים. ותרצו שיש כוח ביד חכמים לעקור דבר מהתורה בקום ועשה. מנגד, לרוב הראשונים גיור קטן מהתורה, או משום שיש שליחות לקטן מהתורה (תוס’ שם), או משום שגיור הקטן אינו מכוח שליחות, אלא הגר הקטן “זוכה בעצמו ובגופו, שנעשה גר ונכנס תחת כנפי השכינה”, ובית הדין מסייע לו בכך משום שזו זכות עבורו. והראיה ש”מצינו שאבותינו נכנסו לברית במילה וטבילה והרצאת דמים, וכמה קטנים היו בשעת מתן תורה” (תוס’ סנהדרין סח, ב, ‘קטן’). וכן דעת רשב”א, ריטב”א (כתובות יא, א) וראבי”ה (ד, תתקיז).
